מה עושים?? ממש בא לי לבכות.... - הריון ולידה

קודם כל טוב ששלחת אותו לחדר הוא חשב על מעשיו ויצא וביקש סליחה
אין לי ילדים בגיל הזה אבל לדעתי הוא בודק את הגבולות שלך ויש מצב שזה בגלל ההריון
פשוט תמשיכי לישלוח אותו לחדר בכל פעם שהוא משתולל וכשהוא יצא תישאלי אותו אם הוא יודע למה הוא היה בעונש?ותסבירי לו בצורה בוגרת אני בטוחה שזו תקופה חולפת

וואי איזה קטע... את מדברת בדיוק כמוני לפני חמישה חודשים
"..מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי,
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.

לא יודעת את נפשי
כי ליבי כבר לא חופשי,
ככה נשביתי
למה לא להודות..."

כתבתי שהוא בן 3 ושלושה חודשים, בעצם 3 וחודשיים....

שלומית

אם אלה לא אוספת צעצוע- אנחנו לה לוקחים לה אותו.
(חשוב לציין שפעם אחת לקחנו צעצוע- ומאז אין וויכוחים!)

חשוב מאוד שהילד ידע שיש לו אפשרות בחירה והבחירה שלו היא שתגרום לתוצאה מסוימת-
אתה יכול לבחור אם לאסוף או לא אבל אם תבחר לא לאסוף, אני אקח את הצעצוע.
יש תוצאות למעשים.

כמובן לדבר על זה ולהסביר ולהזהיר.

לגבי ההריון- אתם מדברים על זה? הוא יודע שמגיע אח בקרוב?

הרבה פעמים ילד יכול להתנהג בצורה מסוימת מתוך פחד שהרגשות שלו שונים
ואסורים (למשל אם הוא מקנא או מפחד שכבר לא תהיו רק שלו)- וחשוב לתת לרגשות האלה ביטוי ולגיטימציה-
אמא יודעת שזה בטח קשה לך, וזה בסדר, אבל אני תמיד פה בשבילך..וכו'...

מקווה שזו תקופה שתעבור במהרה!

[]

צריך להציב גבולות זה הגיל הכי קשה אבל הם מבינים ומותר להם לבכות
עדיף שיקבלו עונש כמה פעמים מאשר שיעשו מה שירצו
לדעתי גם כדאי לשתף את הגננת למשל אצל הבת שלי היינו שולחים פתקים אם דברים
חיוביים שהילדה עשתה כמו אספה צעצועים סידרה תחדר ועוד
מאוד מעודד וגם הגננת מקריאה את הפתק מול כל הילדים זה עוד יותר נותן להם חשק
אם אין כזה דבר בגן אפשר להציע לגננת

אהההההההה שלוש ושלושה חודשים... זה כבר יותר הגיוני.. לרגע קינאתי בך שהבן שלך כבר עושה פאזלים בגיל כ"כ צעיר!!
"..מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי,
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.

לא יודעת את נפשי
כי ליבי כבר לא חופשי,
ככה נשביתי
למה לא להודות..."

לא נעים לי לבאס אותך.. אבל אחרי הלידה זה רק יחמיר

הצבת גבולות מעכשיו!!
כי עם לא תעשי את זה אחרי הלידה את ממש תהיי מסכנה!
היום כשאת תוציאי לפשוש שלך משחק את תגידי לו לפניי
אני נותנת לך לשחק בתנאי שאתה אוסף אחרי...\
עם הוא עושה בעיות ומשתולל
פשוט תתעלמי
הוא משיג ככה את התשומת לב שלך ברגע שתראי לו שאת לא מתייחסת(אפילו שזה מרתיח)
והכוונה שלי שאת אומרת לו" סיימת עם המשחק? תאסוף אותו בבקשה" או משהו כזה ועם את רואה שהוא מתחיל להשתולל פשוט תתעלמי וכשהוא יגש אלייך תגידי לו "אמא תתייחס אליך רק ברגע שתאסוף את המשחק ותחזיר חזרה למקום "
את חייבת לעמוד על שלך
חייבת!!
בהצלחה

א. כן זה בגלל ההריון הילד מרגיש שהוא עוד מעט לא יהיה מרכז בחייכם.
ב. לא הייתי שולחת אותו לחדר הייתי אוספת ומבקשת את עזרתו..
פעם פעמיים והוא יבוא לעזור.
אם מרביץ אז לתפוס אותו לחבק להגיד אוהבת ולשבת לידו 3 דקות
כשהוא על כסא ואת לידו, אחרי 2 דקות לקום ולעזוב אותו לבד עם ספר
או משהו וחשוב חשוב חשוב להסביר לילד למה הוא יושב שם.
כנ"ל גם כשקם לשאול אם הבין למה ישב שם ואם לא אז להסביר לו.
בפעם הבאה הוא ידע כבר מה הרעיון.. יקח זמן אבל לא בעצבים . לקבל האהבה את השינוי ולא להראות לו חולשה או עצבים פחד וכו'. ביטחון עצמי מולו קשיחות משו להראות כוונות רציניות אבל לא בצעקות ...ככל שתצעקי יותר תתעצבני יותר ככה יהיה לך קשה יותר.
]

מותק, את נשמעת בדיוק כמוני...
לפי דעתי זה בכלל לא קשור להריון, אולי קצת..
אבל ל-שילה שלי יש קריזות כאלה בדיוק, הוא משתולל, אומר לי "לא רוצה"
מתעלם מדברים שאני אומרת לו, פשוט מסתכל עליי, מחייך, וממשיך לעשות..
בזמן האחרון הוא הרבה יותר מרביץ להודיה- אחותו.. גם לנו..
מפזר צעצועים סתם בלי לשחק בהם..
ממש כמו הבן שלך!!
וגם הוא עד היום היה ילד טוב, מקשיב וכו'
את באה לשלוח את שניהם ביחד לאיזה סדרת חינוך?
בקיצור- המצב קשה..
כמובן- כשהמצב קשה, אנחנו עובדים קשה..
גבולות, גבולות, גבולות... אני גם שולחת לעונש בחדר. וגם הוא בוכה..
ואני גם אומרת לו- אם תתנהג יפה תקבל הפתעה, אם הוא לא מתנהג יפה, אני אומרת לו-
אתה בחרת להתנהג לא יפה, אז אתה לא מקבלץץ
שידעו שזה בידיים שלהם, הם בחרו, הם יתמודדו עם התוצאות!!
ואנחנו חופרים לו- צריך להקשיב בקול אבא ואמא, צריך להקשיב בקול אבא ואימא..
אני מרגישה כמו תקליט, אבל אין מה לעשות!! אסור לוותר..
אני גם לפעמים אומרת לו- שילה מתוק, אמא לא רוצה לכעוס עליך כל הזמן ולהעיר לך,
בבקשה תקשיב בקולי!! לפעמים זה עוזר.. באמת, הם גדולים ומבינים בטירוף!!

אני מאמינה שזה יעבור להם.. יותר נכון- אני מקווה מאווווד שזה יעבור להם כמה שיותר מהר!!

אני מאוד מבינה אותך, כי אני מתמודדת הרבה עם מצבים כאלה.
לגבי הצעצועים - אם הוא לא אוסף אנ יאומרת לו שאני אוספת ולוקחת את המשחק אלי והוא לא מקבל אותו יותר. בד"כ זה עובד.
ההריון עושה את שלו, אבל זה עוד כלום לעומת מה שהיבוא אחרי הלידה (מצטערת לבאס).
צריך להעמיד להם גבולות ברורים לגבי דברים שהם באמת עקרוניים,
במקומות שאת יכולה לותר לו אז תותרי

מיטל

אל תוותרי לו בגלל ההריון, את צריכה לתת לו גבולות
גם אני עכשיו עם טל למרות שקשה לו עם התאומים
והוא מקנא המון, יש דברים שאני לא מוותרת לו
ומציבה לו גבולות כמו למשל להחזיר משחק לחדר,
לא עולים וקופצים על שולחן וספה ועוד.

ביום שישי ראיתי בטלוויזיה תכנית בבוקר עם פסיכולוג
שאני אוהבת והוא אמר שם לאמא שהילד שלה
לא מקשיב לה שהילד צריך לדעת "שיש לו אמא
מלטפת ואוהבת אבל היא אמא חזקה"
טוב אותי זה ניער המשפט הזה ואימצתי אותו ובגדול!
שיהיו ימים טובים ושפע של בשורות טובות!

ואי גיל 3

אני יכולה להגיד לך שאנחנו באותו שלב הריוני ולפני חודש דביר גם התהפך אבל התמדה וגבולות ברורים עם הרבה חום אהבה מסביב עשו עבודה טובה
****************

****
[דביר04/02/07
עירית01/03/77

אין כמו העצות של בעלות הניסיון