אוי ממי ממי ממי את אשכרה גרמת לי לבכות מתיאור המצב, זה כמו לקרוא את סיפור חיי


הלוואי היה לי פיתרון או עצה לתת לך, איזה טיפ קטן לתיקון המצב. אבל לצערי אין.
גם כשיש להם ילדים זה לא משתנה, הם אנשים חרא שלא יודעים לשלב בין קריירה לילדים. את הילדים הם בוחרים להדחיק הצידה לשנים הבאות, וחבל כי ככה בני הנוער שלנו נראים היום, ילדים מוזנחים שמחפשים עיסוק ועונג מחוץ לבית

ולנו שכל כך רוצות להשקיע בילדים שלנו אין את האופציה לשלב עבודה נורמלית


אם רק הייתן יודעות כמה שאני השקעתי במקום עבודה הזה, ביססתי את עצמי, התקדמתי מהר, הייתי העובדת הכי מוערכת.
וברגע שיצאה להב (כפרה עליה חיים שלי) פתאום נהייתי העובדת הכי גרועה, לקחו לי את התפקיד (הקידום) שלי, גורמים לי להרגיש שאני דופקת את כל החברות.
זה כל כך מעליב וכל כך פוגע - כי מה בסך הכל עשיתי- נהייתי אמא?!?!?! על זה אני צריכה להתנצל?!?!?! ועוד בפני מנהלת שילדה 6 ימים לפני


.
ובכלל לא רוצה להתקדם, רוצה לשמור על מקום עבודה נורמלי וסביר עם יחס תומך.
אז ממי כל מה שנשאר לי לייעץ לך זה להישאר את ומי שאת, לעשות את העבודה שלך על הצד הטוב ביותר אבל לא להגדיל ראש מעבר לזה. לא לחשוב על שאר העובדים, כי את והזאטוטים שלך יותר חשובים מהכל. להכניס מאוזן אחת ולהוציא מהשניה. ולזכור את הדבר החשוב ביותר:
האוצר האמיתי מחכה לך בביתזה זה מה שנותן לי להעביר את היום, שמביא לי את הכוחות לסבול את ההערות, הפרצופים, הירידות, ההשפלות וכו'...
ובינתיים שולחת לך טריליארד

של הבנה אהדה ואהבה, וגם כמה

על הדרך
באהבה סיון