-
קודם כל, זה קשור גם לגיל שלה
"...אם פעם אראה אתכם לרגע נעצבים,
בכל כוחי אדאג שתהיו שוב מאושרים.
ליבי מונח בידכם, אתם רק צריכים לקחת,
מקצה עולם אגיע להיות איתכם ביחד..."
-
אני נוקטת באותן שיטות זה מדהים
אבל לפעמים בעלי הורס לי יש לו פחות סבלנות והוא פחות מבין את ההתנהגות שלה
לפעמים האנרגיה שאני מוציאה היא יותא בלהתווכח איתו ולהסביר לו
jDdn-13g-1.jpg
-
היה לי את זה עם בעלי, חשוב לא להתווכח לפני הילדה
"...אם פעם אראה אתכם לרגע נעצבים,
בכל כוחי אדאג שתהיו שוב מאושרים.
ליבי מונח בידכם, אתם רק צריכים לקחת,
מקצה עולם אגיע להיות איתכם ביחד..."
-
כל ילד מגיב אחרת..
הילדים המתוקים והחכמים שלנו יודעים להמציא התנהגויות בלי סוף..
יכול להיות שזו הצגה, אבל אני לא אוהבת לקרוא לזה כך- מכיוון שזה שם את הילדים במקום שהם
"משחקים אותה.." ולא באמת מתכוונים למה שהם עושים.. אבל הם חכמים ומרגישים שינוי בחייהם,
הם מתנהגים בצורה שונה קצת ואולי מוזרה קצת, ואולי מעצבנת גם- כי הם מנסים להתרגל ולבחון
איך המצב החדש משפיע עליהם.. איך הם מתנהלים עם האח החדש, איך ההורים
מתייחסים לדרישות ה"מוזרות" שלהם ו- מה התנה בעיקר..
לפי דעתי- חייבים לקבל את זה בחום ואהבה, בחיבוק.. לנסות להראות לגדולים ש-הכל בסדר..
אבא ואמא עוד פה.. והם של שני האחים..
פשוט לנסות להרגיע את האח הגדול שנמצא בסערת רגשות והחיים שלו נראים לא ברורים כרגע..
בהצלחה!!!
-
מעין היתה "זורקת" את עצמה, מצד שני שבועיים לפני שלידה היא חגגה שנתיים כך שיש מצב שזה בהחלט קשור...
כשהיה לה עמוס מידי היא היתה הולכת למיטה שלה, דאגנו לראות את זה ישר ע"מ ישר לגשת אליה, להראות לה שלמרות שיובל כאן יש לה את המקום שלה, ותמיד יהיה.
היא היתה נכנסת לעגלה, לטרמפולינה, לכסא רכב, ביקשה יותר ידיים, ולראשונה גם התחלנו לקבל ממנה נשיקות
-
חכי ,עוד לא הגעת לשלב המכות...
-
לא קל המשבר הזה
לא לאמא ולא לילד
גם קשה להסביר לילדה בת שנתיים
שהכל נשאר אותו דבר
נקווה שיעבור לה
jDdn-13g-1.jpg
-
להגיד שלה שלא השתנה שום דבר זה כמו להגיד לילד שנפל וקיבל מכה שלא קרה כלום.
השתנה. הכל השתנה. היא כבר לא בת יחידה. יש לה אח בבית. הוא בוכה, הוא מפריע, הוא לוקח ממנה את אבא ואמא.
ויחד עם זאת מקומה נשאר ונשמר
-
הכוונה שלי הייתה שמקומה נשאר ונשמר
ברור שהשתנה יש לה אח ואמא היא בשביל שניהם
jDdn-13g-1.jpg
-
[quote]פורסם במקור על-ידי עדי עיואן
חכי ,עוד לא הגעת לשלב המכות...ילדים זה שמחה
-
אני מאוד לא מסכימה עם חלק מהניסוחים שלך שגורמים לי להרגיש כאילו את מקטינה את יכולת ההבנה של ילדתך בת השנתיים.
להגיד שאי אפשר להסביר לילדה בת שנתיים שכלום לא השתנה-
נכון שאי אפשר כי זה שקר! כלום לא השתנה? בעבורה כל מה שהיא הכירה עד היום השתנה!
כל העולם שלה התערער!
תנסי להסתכל על הסיטואציה מנק' המבט שלה... ממצב שהיא הייתה מרכז העולם היא נדחקה קצת הצידה (לא יעזור כלום ברגע שיש תינוק בן יומו בבית היא מקבלת פחות תשומת לב!), אמא עייפה, טרודה, וכו'. זה מפחיד וקשה.
זה שאתם אוהבים אותה אותו דבר זה אתם יודעים! היא לא! היא בוחנת אתכם עכשיו, היא מפחדת לאבד את מקומה. כשיעבור קצת זמן והיא תראה איך הכל חוזר לשגרה, והיא תרגיש שהיא מקבלת את אותה אהבה היא לאט לאט תירגע.
צריך המון סבלנות, צריך להבין שזה יעבור, ישתפר מיום ליום.
לאלה הייתה רגרסיה בגמילה כשאורי נולד,היא גם הייתה בת שנתיים ושלושה חודשים, והייתה תקופת הסתגלות לא פשוטה, היה לה קשה, היא קינאה,
וגייסנו את כל הכוחות והסבלנות וכל יום הורגש שיפור!
.
גם המילה שלך "הצגות" לא במקום בעיניי... זה לא הצגות! זה לא התנהגות מודעת
זה התמודדות ואתם צריכים לעזור ולהיות סבלניים.
[./]
-
טוב אצלי זה אחרת לחלוטין.
עכשיו הן ממש חברות טובות
המסנג'ר שלי:
ortaly10@hotmail.co.il
-
זוהר מניסיון עבר שלי עם גלית, היא לא התכוונה לזה כמו שזה נשמע,
זאת צורת הכתיבה שלה
"...אם פעם אראה אתכם לרגע נעצבים,
בכל כוחי אדאג שתהיו שוב מאושרים.
ליבי מונח בידכם, אתם רק צריכים לקחת,
מקצה עולם אגיע להיות איתכם ביחד..."
-
מצטערת לא התכוונתי לפגוע...
[./]
-
לינוי מקסימה והיא מבינה המון
קשה לה באמת כשהיא רואה שאני טרודה או עייפה
בייחוד בתקופת הגזים של נועם עכשיו
לפעמים הוא מתפתל באוכל וקשה לכולם מאד
תודה בנות על התגובות
מאמינה שההתנהגות שלה תשתפר לטובה
והיא תהנה מהאח הקטן שלה (:
jDdn-13g-1.jpg