אני יודעת שזה ישמע טפשי אבל פשוט עצוב לי לראות את הילדה שלי בבית איתי כל היום.
הרופאים אומרים שאפשר לשלוח למעון למרות המחלה, כי תכלס זה יכול גם להיות בגוף שנתיים אז מה שנתיים אני לא אשלח למעון?!?!
אבל האנשים מסביב לוחצים שהיא צריכה לנוח ומנוחה זה חשוב.
ומצד שני אני רואה את הילדה מתחרפנת לי בבית, משתעממת, חסרת תעסוקה, נהיית נודניקית רק כי אין לה חברה בגילה.
אתמול היו פה בני דודים שלה והיה לה כיף והיא היתה מדהימה אתמול.
היום כל היום היא היתה צריכה לראות אותי ואת חמתי מנקות את הבית. וזה גרם לה להיראות לי עצובה ובודדה כל היום.
אחה"צ יצאתי איתה קצת לגן משחקים וגם שם היא נהנתה מאוד ועדיין לא ב100%.
היא זקוקה לילדים כרגע, יותר מאשר היא זקוקה לאמא שלה.
אני יודעת להכין לה אוכל, להשכיב, לשחק, לפנק, לקלח, לחתל.
אבל תכלס אני לא מהווה לה מקור עניין


זאת הרגשה מוזרה?!?!
באהבה, סיון
הפייסבוק שלי: sivan werner
המייל שלי:
siv_sh@walla.comהמסנג'ר שלי:
sivan_we@windowslive.comהטלפון שלי: (%@@)**^(# - נו באמת חשבתן
