ראשית -

לך.
שנית - הבנות ענו לך בצורה נפלאה. אני מאד מתחברת למה שציקי כתבה לך. הייתי גם לוקחת את העצה של אנג'ל ומדברת איתה

. מלבד זה שהדבר שהכי הפריע לה זה זה שאמרת שכואבת לך הבטן והוא טען שזו בעיה שלך... (

), הדבר שהכי הפריע לי במה שכתבת, זה זה שהוא מתעצבן על הילדים ומדבר אליהם בצורה של "סתום ת'פה".
חמודה, לא משנה מה נורמות ההתנהגות והדיבור אצלכם בבית. לומר לילד "סתום ת'פה" (ואני יוצאת מהנחה שזה לא הדבר היחיד שהוא אומר כשהוא "מתעצבן") - זו אלימות מילולית. מאד מפורשת ומאד מכאיבה.
ואני לא הייתי נותנת לכך יד.
לכן, הדבר הראשון אותו הייתי עושה זה פשוט להעמיד אותו לפני העובדה שאת מבינה היטב שהוא מפעיל סוג של אלימות בבית, ואת אינך מוכנה לכך.
תראי, את וגם אני יודעות שזו הצורה הגלויה של הכוחנות שלו.
גם בכך שאת מבקשת ממנו להכין א. ערב ולטפל בילדים עד לשינה בגלל שאת לא מרגישה כ"כ טוב, והוא לא מסכים - יש מרכיב כוחני מאד.
נראה לי שברור לך שאת לא מוכנה כ"כ להמשיך ולחיות כך...
ביחס כוחני ניתן לטפל, לרב בהצלחה.
אבל כרגע הוא אינו מוכן לחשוב על טיפול.
לכן אני מציעה לך כצעד ראשון, להעמיד אותו בפני העובדה שהוא מתבטא כלפי הילדים באופן אלים מילולית, ואת אינך מוכנה לכך.
אמרי לו את הדברים, וראי לאן זה לוקח אתכם.
בנוסף, אני מצטרפת להמלצה של ציקי, להגיע בינתיים לטיפול לבדך. שם תוכלי לדבר על הדברים, לחשוב בקול ולשמוע קול נוסף.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T