דיון- מה אנחנו עושים כדי לא לצאת פראיירים.. - הריון ולידה

יש מן קטע ישראלי כזה שכולנו חושבים שתמיד דופקים אותנו ואנחנו- נעשה הכל בשביל לא לצאת פראיירים..
זה קטע מסוכן, כי כשאנחנו מנסים לא לצאת פראיירים בכביש- אנחנו נחתוך את מי שעקף אותנו
או ניסע יותר ויותר מהר..
וכשאנחנו מנסים לא לצאת פראיירים ברחוב אנחנו נתעלם ונתאכזר באנשים..
וכשאנחנו מנסים לא לצאת פראיירים בעבודה אנחנו נדרוך על אנשים בדרך..

והדבר הכי כואב- שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו- בחיים לא לצאת פראיירים,
ואם מישהו לא נותן לך לעבור, במקום ללמד את הילד הקטן לבקש ממנו בצורה יפה לעבור אנחנו
נלמד אותו לדחוף..
פעם מישהי כתבה גם פה- שהיא מפחדת שהבן שלה יצא חננה.. היום לבקש מהילד לדבר ולא להרביץ זה ממש חננה..
אנחנו מחנכים את הילד שלנו שאם הוא רוצה משהו וזה אצל חבר, שייקח.. במקום לבקש או לחכות בסבלנות..
אנחנו מלמדים את הילדים שלנו להחזיר מכה על כל פיפס שנוגע בו, במקום להתעלם או לתת למבוגר לטפל בזה..
רק כדי שלא ייצא פראייר!!

אבל- מה כ"כ נורא בלהיות "פראייר" לפעמים?
לפעמים תכונת ה"פראייריות" מתלווה בנחמדות, בסבלנות, בכבוד, ברוגע..
אני מאחלת לעצמי שאני אוכל להיות לפעמים פראיירית בלב שלם..