מחווה לסבתא - הריון ולידה

טרם ילדתי, ואיני יכולה להיקרא "אמא טרייה" עדיין. ולמרות זאת רציתי לכתוב ולפרוק קצת, על דברים שאני שומעת מסביבי בכל הקשור ליחס בין הילדים לסבתא, ליחס שבין סבתא להורים ובכלל על כל מיני מחשבות שמטרידות אותי כשבקרוב בעזרת השם אהפוך לאמא בעצמי.

קשה לי לעמוד מנגד ולראות ערכים שגדלתי עליהם נרמסים. אני רואה בכל מקום הורים שמנסים להיות חברים של הילדים שלהם במקום הורים, פסיכולוגים שמעודדים את זה, ילדים שגדלים ללא גבולות וללא משמעת והופכים למפלצות בגיל צעיר וקשה לי גם לראות את מערכת החינוך מדרדרת לתהום.

אחד הערכים עליהם גדלתי הוא כבוד לסבא וסבתא. זכיתי לכך שהיו לי שלוש סבתות, שתי סבתות וסבתא רבא מתוקה אחת, ויהיה לי קשה לנסות לתאר במילים את האהבה והכבוד שרכשתי להם. אולי זה היה גם בגלל שהסבתות שלי היו נשים כה מדהימות. כל אחת ואחת מהן הייתה אישה יפה, חזקה ומרשימה בצורה שונה, כל אחת ואחת מהן הותירה בי את חותמה ובליבי טונות של געגועים.

סבתא אחת שלי גידלה אותי בשנים הראשונות לחיי כששני הוריי נאלצו לעבוד ימים ארוכים מחוץ לבית. היא הייתה הראשונה ששמה לב לכך שאני כבר בשלה ללמוד לקרוא בגיל ארבע, היא זו שלימדה אותי כל כך הרבה בחיים – החל מפוליטיקה, עד היום אני זוכרת את ההרצאה המאלפת שעשתה לי בה לימדה אותי על כל מפלגה בישראל ועל ימין ושמאל - ועד מערכות יחסים שבינו לבינה. אישה כה אינטליגנטית, עם ידע עצום בכל דבר - מאגר של מידע. היא הייתה אשת סודי והחברה הכי טובה שלי עד יום מותה.

הסבתא השנייה שלי, ניצולת שואה שסבלה מסיוטים קשים, הייתה פורחת כל פעם כשאני או אחד הנכדים שלה הגיע אליה. היה מדהים לראות כיצד עיניה היו הופכות מאפורות עצובות לכחולות בוהקות כל פעם כשנכנסנו לביתה. עם כל נכד היה לה קשר מיוחד: אני הייתי משחקת איתה בארץ-עיר (נסו פעם לשחק ארץ- עיר עם רומניה הונגרייה שלא מבדילה בין ה' ו- ח') רואה איתה טלנובלות (וזו הקרבה עצומה מצדי, בחיי שאני שונאת טלנובלות), מקשיבה לסיפורים שלה, עוזרת לה במטבח ונמצאת שם בשבילה כל פעם שהיא הייתה זקוקה לכתף תומכת ומצליחה לספר עוד רסיס קטן מהזוועות שעברו עליה.

הסבתא רבא שלי, אישה יפהפייה מרהיבה ששמרה על המראה של שחקנית הוליוודית גם בגיל 90, הייתה מספרת לי סיפורים מאירופה של פעם, לפני שהיו מלחמות עולם. היא פתחה את התיאבון שלי לעולם האגדות והמיתולוגיות, וכה חבל לי שהספקתי ליהנות ממנה כה מעט, כי ככל שעבר הזמן היא יותר ויותר נצמדה לשפה שהמציאה שהייתה מורכבת מכל השפות בהן דיברה: פולנית, יידיש, רוסית, ספרדית ועברית.

אולי זה כי איבדתי את שלושתן תוך שנתיים, אולי זו תחושת החמצה שמעולם לא הספיקו לחלוק עמי את רגעי האושר שלי, נשארתי עם הערצה עצומה לסבתות האמיצות והחזקות הללו, לנשים שבניגוד לכל הסיכויים הצליחו לברוח ממוות ולהקים משפחות וגם להיות הדבק שמאחד את המשפחה. אולי זה כי כל אחת מהן לימדה אותי כל כך הרבה. אין תחליף לסבתות, ואין תחליף לאהבה של סבתא.

אני לא יודעת איזו אמא אהיה, אבל דבר אחד בטוח: הילדים שלי יאהבו ויכבדו את הסבים והסבתות שלהן, ואני מביאה להם (שייבדלו לחיים ארוכים כולם) סבא רבא מקסים, שני סבים נפלאים ושתי סבתות נהדרות לאהוב, זו לא תהיה משימה קשה.