והנה עוד שתיים- מעצבנות מאד - הריון ולידה

לא הבנתי עם מה את לא מסכימה ? את יכולה להרחיב?

אז ככה,
לא מסכימה שאם את יודעת איפה את מתחילה ואיפה את נגמרת ואין לך בעיה להציב גבולות -גם לעצמך וגם לילדים- אז זה בלתי אפשרי לשלב בין משפחה לעבודה

לא מסכימה שאם האינטרס של המעסיק הוא כך וכך- לא לגיטימי שגם לי יהיו אינטרסים נוספים בחיים- בדיוק אגב כמו שיש למעסיק שלי. (זה לא שהוא לא יוצא לפעמים מוקדם, או שאין לו משפחה)

לא מסכימה שההתפשרות חייבת לבוא במספר הילדים אותם עשית, אולי פשוט לפתוח את הראש ולהבין שאת מחפשת עבודה מסוג אחר שתאפשר לך לשלב בצורה טובה יותר בין שני הדברים

בקיצור- אני לא מסכימה. וזה מביך אותי שאת שתי הכתבות כתבו נשים.
שימי לב, שבשתיהן ההתייחסות למעסיק היתה כאילו הוא גבר- שזה מראה רק דרך אילו עיניים שוביניסטיות הן רואות את הדברים. לי היו שתי מעסיקות נשים. אחת היתה אמא צעירה והיתה בסדר גמור. אחת היתה מכשפה ממורמרת- יותר גרועה מכל בוס גבר

בקיצור, מדי שחור-לבן כל הסיפור, לא חושבת שנכון להציג את כל עולם העבודה נגדנו, וגם לא לראות אותו כך בעצמנו. זה פוגע בנו. צריך לעבוד פשוט אצל/עם אנשים נורמלים! וזה אכן קשה.. גם לבוס צריך לשים גבולות.

זו דעתי בכל אופן..

אשטנגה אני לא מסכימה עם כל מה שכתבת.
מה זה גבולות לעצמך? אם את עובדת בתחום שאינו מאפשר שעות נוחות אז אין קשר ל"גבולות". תיאלצי להתפשר על משהו- או על עבודה, כלומר תעבדי בתחום אחר שאינו מממש את חלומותייך המקצועיים, או על ענייני הבית. כך או כך- זאת התפשרות ולא "הצבת גבולות".

וסיווקוש בעניין ההצטמצמות אני חושבת שהכסף הוא ממש לא העניין. עבודה היא הצורך שלנו להגשים עצמינו, וממש לא רק עניין של כסף.

אני חושבת שיציאת הנשים לעבודה לא גרמה לשיוויון. אם פעם הגבר היה בעבודה והאשה בבית, היום האשה בבית ובעבודה והגבר בעיקר בעבודה. כלומר האשה השתנתה אבל המשוואה של האחריות בבית הפכה למסובכת יותר.

רגשות האשמה מחלחלים כל הזמן ולא משנה בדרך שנבחר- אם את בבית מחלחלים רגשות האשמה שאת לא מרוויחה, לא תורמת לפרנסה, ולא מגשימה את עצמך. אם את בעבודה אז את מרגישה שאת לא אמא מספיק טובה, לא נמצאת שם בשביל ילדייך.

בקיצור... לדעתי המצב הפך למסובך יותר, ואני דווקא מבינה מאוד את הדילמות של הנשים הללו. מה הן עשו עם השאלות האלה? הן החליטו על הפתרון שלהן למצב, ולמרות שאני לא מסכימה עם הפתרון הזה, אני כן מכבדת אותו.

בייבי בום את צודקת. הן באמת הציגו פיתרון, פשוט לדעתי הפיתרון הוא חד צדדי לטובת העבודה ובעייני זה לא הוגן כלפי עצמן וכלפי המשפחה.ועוד יותר לא הוגן לשקף את זה כאילו זו המציאות- ובנות תתעוררו. זו המציאות כפי שהן תופשות אותה.

ובהצבת גבולות אין ספק שהכוונה לאיזו פשרה- אבל הפשרה לא צריכה להיות טוטלית כמו שהוצג, בעייני אפשר לעבוד יום אחד עד 15:30, ולמחרת לעבוד עד 18:00. כן, בוודאי שזו פשרה, אבל הפשרה לא חייבת להיות כל יום- וכל היום ע"ח האינטרסים המשפחתיים. אפשר גם לעבוד בבית בערב עבודה שמאפשרת את זה, אפשר גם לעבוד בשישי בוקר כשהילד בגן. יש כל מיני פתרונות וכל אחת יכולה לבחור לעצמה מה הפשרה שהיא מוכנה לקחת אם העבודה שלה חשובה לה.

אני מסכימה שאי אפשר לרצות להיות ראש גדול וגם להגיע מאוחר אחרי פיזור ילדים בגן וגם לצאת בכל יום לאסוף אותם. זה לא עובד. אבל מצד שני לא את כל הנשים ראש גדול מעניין.

לכתוב כמו שנאמר בכתבה שלא לגיטמי שפעם בשבוע האישה תצא מוקדם להוציא את הילד מהגן (וגם- מה זה מוקדם- זה לא שהיא יוצאת ב12:00 חס וחלילה), זה לא הבנת האינטרס של המעסיק, זה פשוט חוסר הבנת האינטרס של המועסק..
זה לא אנושי בעייני, וגם אם הייתי גבר זה היה נראה לי לא לגיטמי.
בעלי עובד בהייטק ומקובל שם לבקש יום בשבוע לצאת ב16:30.
אז נכון, הוא עובד 10 שעות בכל יום אחר, אבל הוא כן מצא לעצמו את הפשרה, שיש יום בצהרים שהוא מבלה עם הבן שלו.

לא קראתי את הכתבה ולא מתכוונת גם לקרוא
---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

לכן כתבתי שבעולם מושלם היינו נשואות למיליונרים ועובדות בתנאים שלנו (ולא יושבות בבית ומבשלות כל היום

אשטנגוש איפה את חיה ממי?
מה זה "לבחור לעבוד עד...?" אני מאוד שמחה בשביל בעלך שהתנאים שלו מאפשרים גמישות בשעות העבודה, אבל לצערי לא אצל כולנו זה ככה.
לצערי בהרבה מאוד (אם לא ברוב) מקומות העבודה מציבים לך עובדה- או שתעבדי כך וכך שעות, או שנתראה בסיבוב...
קשה להיות "ראש גדול" כלשונך במערכת שיש בה עודף עובדים, מתחרים רבים שקופצים על כל משרה, ומקומות עבודה שמנצלים את המצב.
איפי כל מילה בסלע

אני מאד מסכימה עם איפי לגבי סיבסוד מעונות יום- זו באמת שערוריה שכל הנטל נופל על ההורים.- הלוואי וישנו את זה כבר
אני גם מסכימה עם סיווקוש בעניין הזה שהפימיניזם כיום פועל בעיקר נגד נשים- כל עוד לא ברור במקומות העבודה שיש שינוי גם במידת המעורבות של האבא בגידול- וזה תהליך. אבל..

יש משפחות שיש בהן שינוי במידת המעורבות של האבא. בייבי בום- אני חושבת שגם עובד צריך לדעת מה הוא שווה. ובוס עם שכל, יעדיף עובד טוב וילך לקראתו על 100 עובדים שנותנים שעות אבל לא תפוקה. אני לא אומרת שזה תמיד קל, אבל בן אדם מוכשר שיש לו מה להציע- גם הכשרה, גם ניסיון וגם מוסר עבודה, צריך לעמוד על שלו ולדעת למכור את עצמו- גם אם הוא גבר וגם אם הוא אישה. לעובדים טובים אין תחליף.

לגבי מקומות עבודה עם שעות עבודה נוקשות- לזה אין לי פיתרון, זה באמת מבאס ואני באמת לא חיה את העולם הזה. אני מניחה שזה רלוונטי בעיקר לעבודות שעובדים מול לקוחות, ביטחון וניהול משרד/עסק- ופחות עבודות של תפוקה אישית שאז קשה לי לקנות את זה שאין פתרונות ביניים. אני מניחה שאם הייתי עובדת בעבודה כזו באמת לא היתה לי ברירה אלא לבחור בפיתרון שהציעה סיווקוש של משרה חלקית עם שכר צנוע יותר.

זו דעתי, ותאמיני לי שאני מחוברת למציאות.. אני גם עובדת במשרה מלאה ואמא, לא צריך לספר לי שזה לא קל..