חמותי עוד פעם מתחילה לעצבן - הריון ולידה

כל פעם שמתקרבים החגים או שהיא באה לביקור רגיל תמיד אותו סיפור.
הם גרים באילת ואחותה של חמותי והסבים של בלי מצד חמותי גרים בראשון לציון. וחמותי מגיעה עם חמי וגיסתי לחג אצל אחותה של חמותי. וחמותי יודעת אני אמרתי לה את זה כבר מראש עוד לפני שבוע שאני לא מתכוונת להתרחק רחוק מהבית כי אני כבר בתשיעי ולפעמים יש לי צירונים די סדירים ואני רוצה להיות בקרבת הבית חולים כי במקרה שמתחילים אצלי צירים אפילו כל 10 דקות ישר יכניסו אותי לניתוח.
פתאום עכשיו היא מתקשרת אליי ואומרת לי שהיא רוצה שגם אנחנו נבוא ללחגוג איתם את ליל הסדר בראשון.
אני אמרתי לה שלא נראה לי אני בדיוק ביום שני כבר שבוע 37 ומעדיפה להישאר בבית וחוץ מיזה יש לי את המשפחה שלי ואני רולה לפחות חג אחד לחגוג בבית עם המשפחה שלי שזה בעלי וליאל. אני כבר תכננתי מה אני הולכת להכין לאכול ואני רוצה קצת פרטיות עם המשפחה שלי לפני הלידה. מותר לי וזה זכותי.
אמרתי לה שאני אחשוב על זה אם אני רוצה לבוא כי תכלס יהיה לי די קשה. אז היא אמרה מקסיום אז תני לי את ליאל לחג ותשארי בבית עם נועם שתהיה לכם פרטיות.
אמרתי לה שאני לא יודעת המ להגיד אני לא ממש רוצה את ליאל רחוק ממני במיוחד כשאני קרובה ללידה אני רוצה לתת לו את כל תשומת הלב שלי. אז היא אומרת לי אוי באמת למה את כזאת זה לךא שהוא יהיה לבד יש את ליעד(גיסתי) היא תשחק איתו ויהיה לו כיף וזה. ואחותי מזמן לא ראתה אותו וזה מתייחסת כאילו ליאל זה איזה צעצוע בידור לחג.
זה חג של משפחה ואני רוצה שהוא יהיה איתי בחג. והיא לא יכולה לכפות את עצמה עלינו ככה. אם אני לא רוצה אז לא.
אמא שלי תמיד שואלת אותי מה אני עושה ואם אני אומרת שיש לי תוכניות אז היא לא אומרת כלום. קיצר אנחנו אמרנו שאנחנו לא נבוא אנחנו רוצים להיות בבית. ובעלי אמר שהיא נשמעת כאילו היא נעלבה. אז אמרתי לבעלי שאני לא אוהבת להיות חייבת לאף אחד שום דבר. אם אני יכולה אני עושה אם לא אז לא. ועל כמה וכמה אני חייבת לעשות משהו תוך כדי כפייה כדי לרצות מישהי ולשים על עצמי פס.
זה כמו שאנ יאגיד למישהו בוא תעשה ככה ואם הוא יגיד לי לא אז אני אעלב. זה טפשי.
האם אני צודקת?