-
מאמי עזבי אותך משטויות תאמיני לי שהגילאים האלו הם היפים ביותר.
תחכי לגיל ההתבגרות אחר כך תביני.
[]
-
אני לא מבינה מה כל כך נורא
היה לי תקופה לא קלה עם שחר
אבל שהחלטיתי שאני הולכת איתו בנועם ובכיף הכול היה אחרת
למדתי לא תמיד ללכת ראש בראש עם הילד
אלה לזרום איתו
ולהציב לו את הגבולות המוגדרים
וגיל שנתיים שלוש זה גיל נפלא
רק שהם לומדים לעמוד על שלהם
---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי
-
מסכימה אם איפי וסיגלית...
התקופה הזו ממש ממש לא נוראה...
קצת קשה כי בגיל הזה הם ממש מנסים עד כמה ניתן למתוח את הגבולות שהצבנו להם...
שיהיה בהצלחה...
-
התפרצויות זעם, אי קבלת המילה "לא" שמביאה אחריה השתטחויות על הרצפה,
צרחות, בכי היסטרי גם מול כל העולם או רק מול החמות שמסתכלת עלייך במבט של- "ידעתי שאת אמא מתעללת.."..
מצבי רוח.. יש ימים שהם פשוט עצבניים, מרביצים, לא רוצים כלום.
חוסר עקביות- רגע אחד לא רוצה ויכול לשבור עולמות, שניה אחרי הוא כן רוצה ומתעצבן שלא מביאים לו..
בעיקר- עצבים.. הרבה!! בד"כ על זה שהם לא מצליחים לבטא את עצמם, לא יודעים לווסת רגשות.. והכל מתערבב להם שם!
אבל כל ילד והמקוריות והחידושים שלו..
בהצלחה
-
הבן שלי בן שנתיים
ועדיין לא רואה משהוא מוזר
הכל טוב
..]
[.]
[.
-
עמית הסבירה את זה יפה מאד
המסנג'ר שלי:
ortaly10@hotmail.co.il
-
מצטרפת לתיאורים של פיתוש...
זה כאילו שהם "במחזור"... יום אחד הם מלאכים ומתוקים ולמחרת - אלוהים ישמור כל משפט מתחיל בצמד המילים "לא רוצה". אם את מתעקשת על משהו (להחליף חיתול למשל) זה מגיע למצבים שפיתוש תיארה
"..מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי,
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.
לא יודעת את נפשי
כי ליבי כבר לא חופשי,
ככה נשביתי
למה לא להודות..."
-
יונתן בד"כ בסדר, יש פעמים שהוא לא רוצה כל מיני דברים (בעיקר כשממהרים וצריך לתקתק אותו) כמו להתלבש/להתפשט/להחליף חיתול/לקחת תרופה/ללכת/להשאר
בעיקרון, אנחנו כמעט ולא מגיעים להשתטחויות וגם אם כן זה נרגע מהר, אבל נראה לי שגיל שנתיים הנורא מושפע גם מהאופי של הילד.
יעל, אמא של יונתן
-
ממש כמו שפיתוש תיארה!
ובהחלט לקראת גיל שלוש זה מתאפס.
_____________________________________________
גאיה וקורן שלנו
[]
[]
-
אצלי זה כבר התחיל
-
סיוונוש בגיל כזה הם עקשנים וכמו שתיארו כבר פשוט עקשנים אבל אים תדעי איך לתת לה את הגבולות שהיא צריכה אז את תצליחי לעבור את הגילאים האלו בכיף. ותאמיני לי שהם חייבים גבולות, לפעמים שאין גבולות אז המצב של הילד הרבה יותר קשה כי אף אחד לא מבין אותו. אז מאמי עזבי אותך מתיאורים על ילדים ועל איך הם מתנהגים, תזרמי עים להב, תני לה מה שאת יודעת לתת. ותאמיני לי עים אהבה גבולות הכל יהיה טוב. אחרי שהם גודלים תנסי להיכנס איתם ראש בראש לוייכוחים ואז תביני כמה היה קל שהם היו קטנים וחמודים, ואפילו עים בכי עקשנות או לעשות דברים לאט לאט זה דבש.
[]
-
ברור שזה מושפע גם מהאופי של הילד, וגם- מדרך ההתנהלות של ההורים..
יש ילדים שהם יותר רגועים וזה יעבור אצלם עם אזכורים קלים יותר- כמו הודיונת שלנו.
ויש ילדים שמטבעם מתחממים בקלות, מתעצבנים בקלות ואצלם זה יכול לבוא בעצבים קשים יותר- כמו שילה שלנו..
-
עמית
-
שלגיה הרגת אותי עם המחזור
-
מי אמר את זה? לי לא היה גיל שנתיים נורא עם אף אחד מילדיי
שיהיו ימים טובים ושפע של בשורות טובות!
גל, מאי, טל, שי ומתן
שה' ישמור עליכם מכל משמר
-
כן גם אצלי זה לא כזה מוחצן... שיראל יודעת מה היא רוצה, ואומרת לי "לא
רוצה" הרבה, אבל אם זה משהו חשוב וזה -הטריק נראה לי, לראות ולהחליט אם זה
מספיק חשוב לך ללכת איתה ראש בראש- אבל ברגע שמחליטים הולכים אם זה
עד הסוף
]
-
את מוזמנת אלינו הביתה
-
מבחינתי זה הגיל הכי כייפי של עמית אני פשוט כל כך נהנית ממנו
חווינו כמה תופעות אבל אם אתם שומרים על עקביות הכל פתיר
לעמית למשל היה קטע שהוא החליט שהוא רוצה רק את אמא ולא את אבא למה??? סתם כי בא לו ובמשך ץקופה הוא רצה שאני יעשה הכל וזה התחיל להיות ממש קשה את החלטנו שאנחנו ההורים ואנחנו הקובעים והסברנו לו שאו אבא או שימשיך לבכות
היו כמה התקפי זעם כשלא קיבל מה שרצה אבל חלפו מהר מאוד שהוא ראה שזה לא עוזר
היו בעיות אכילה הוא פשוט החליט שהוא לא אוכל כלום כי הוא ידע שזאת נקודת תורפה שלי אז היה לי קשה ושיחררתי ולא הכרחתי אותו לאכול אמרתי לו שכשהוא רעב שיגיד לי והראתי לו שזה "כאילו" לא מפריע לי למרות שהיה לי מאודדדד קשה וגם זה עבר אחרי כמה ימים
בקיצור זה לא כזה נורא זה פשוט גיל שהם מבינים שהם לא מרכז העולם ומתחילים לבדוק גבולות וכל הזמן מחכים לפירצה חייבים פשוט להיות עקביים ולקחת את זה בקלות ואז זה הופך להיות "גיל שנתיים הניפלא"
חולה על הגיל הזה
-
פיתוש תיארת את הילדה שלי אחד לאחד