עונשים? - הריון ולידה

אני מענישה את אביגיל רק כאשר היא מאבדת עשתונות ולא מצליחה לרדת מהעץ שטיפסה עליו.
קודם אבל אני מזהירה, סופרת עד שלוש (לאט, נותנת לה הזדמנות להתחרט). הרבה פעמים זה עוזר.
אם לא, אז שמה אותה לבד בחדר. אני אפילו לא מחזיקה את הדלת, היא לא מנסה לצאת.
אני ממתינה דקה, קצת פחות אולי.
אחרי זה אני נכנסת, היא מיד נרגעת. אנחנו מדברות על ההתנהגות שלה, אבל בלי חפירות מיותרות. היא מראה חרטה (תמיד) אומרת שתתנהג טוב, ואז מקבלת חיבוק ונשיקה. ואני אומרת לה שהיא ילדה טובה, שאמא אוהבת אותה וכו'.
ופה בדרך כלל האירוע נגמר.

תמיד מפחיד אותי הקטע שאני אסגור אותה בחדר והיא תשים עלי קצוץ ותלך לשחק שם עם הצעצועים

אני לא מענישה לא רואה טעם בזה

בעיקר מסבירה
וקצת כועסת

הוא יודע מתי אמא כועסת ועושה פרצוץ נעלב ועצוב ובה לבקש סליחה ונותן מלא נשיקות
*************************

שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

שוליקו בגלל העניין עם הצעצועים אני מכניסה לחדר שלנו, שם אין לו משחקים... אבל קרה פעם ששמעתי שקט חשוד, פתחתי את הדלת, וראיתי שהוא הלך לחוט חשמל של המנורה ושיחק עם השקע - הוא יודע שאסור לעשות את זה והוא ניסה אותי. אז נזפתי בו והוא מיד ביקש סליחה.

דרך אגב אצלנו גם יש איום מאוד חמור לפני שחוטפים עונש- תמיד אני אומרת שאם הוא ימשיך אני אספר לאבא

אצלינו בינתיים הלך חלק.
זה נראה לי קטע של לילדים, הם לא קולטים שהם יכולים ללכת לשחק (עד גיל מסויים).
אני לא אוהבת ת'אמת את העניין של לספר לאבא. זה מקטלג את אבא בתור איום.
אבא הוא לא השוטר הרע...
למה אבא שחוזר מהעבודה צריך לכעוס על משהו שהילד עשה בצהריים, במקום לשמוח עם ילד טוב וממושמע כמו שהוא כרגע?
ולמה הילד צריך לחשוש מהגעתו של אבא הביתה, במקום לצפות לו בכיליון עיניים?
אולי לא קרגע, שהוא עוד קטן ולא זוכר עד הערב אבל הדפוס הזה יכול להווצר יותר מאוחר.

אני בעקרון מזהירה 3 פעמים בפעם האחרונה אני אומרת לו שאם הוא ירביץ עוד פעם אחת אני אקח אותו להרגע
אני מניחה אותו על הכיסא או פינת הספה... פעם הייתי גם שמה במיטה אבל בזמן האחרון כבר לא

את צודקת בעניין האבא לא חשבתי על זה ככה,
מצד שני למה רק אמא צריכה להיות הרעה? למה רק היא צריכה להיות הנוזפת? אני כל היום מתמודדת עם הילדים, ואז אבא בא בערב (אצלנו בעלי בקבע אז לפעמים הוא בא כעבור שבוע) ותמיד איתו זה רק בכיף ובשמחה...אין כמעט סיטואציות של התנהגות רעה כי אבא ברגעים האלה רק סביב הילד...אז הילד לומד שאמא היא הרעה, שהרי תמיד ענייני ההתנהגות נופלים עליי.... 

אבל במצב כזה גם רוב ענייני הכיף והסיפוק נופלים עלייך...
הוא מקבל מנה קטנה (יחסית אלייך) של כיף ושמחה, ולכן גם מנה עוד יותר קטנה של עונשים.
מה שחשוב הוא שאת מצבי העונש שקורים בנוכחותו, שידע לבצע, ולא בגלל שהוא נמצא איתם פחות - אז הוא לא מעניש, רק את.

תאמת שאנחנו בזמן האחרון כבר איבדנו שליטה על ההתנהגות של אוריאן יש לנו פינת עונש(ספה קטנה נמוכה) שאם היא מתנהגת ממש לא יפה אני לוקחת אותה לשם ואומרת לה שעכשיו היא בעונש ואבוי לה אם היא תקום היא בוכה קצת ולא קמה,אחרי 5 דקות שנקרע לי הלב היא קוראת לי שהיא מפסיקה לבכות ואז היא מבקשת לרדת ואז אני מסבירה לה למה היא הייתה בעונש היא מבקשת סליחה ואז אני מורידה אותה

אני עברתי את הקורס של מכון אדלר " הורים"

אני עושה ככה:

לוקחת אותה לחדר שלה מושיבה אותה שם ( לא סוגרת את הדלת- אני לא בעד)
ואומרת לה שעכשיו היא צריכה לחשוב טוב טוב על ההיתנהגות שלה
באדלר לימדו אותנו שהזמן של ילד (שצריך לתת לו להרגע ) הוא לפי גילו
(ילד בן 3 - 3דק') ואז ללכת לשאול אותו אן הוא נירגע ואם כן להסביר לו למה לא היה לנו נחמד או כייף מה שהוא עשה..

במידה והילד יוצא מהחדר לפני הזמן שלו להחזיר אותו לשם בלי לדבר איתו

בהצלחה

גם אם נותנים עונש, נסו שלא לקרוא לזה כך. יש משהו מאוד שלילי במילה הזו. לפעמים אנחנו רק רוצים שיחשבו על המעשים שלהם.

אמנם זה לא קורה הרבה, אבל כאשר אופק ממש לא מקשיב (לרוב מלווה בבכי ללא סיבה) למה שאני מבקשת אז אני אומרת לו ללכת לחדר שלו וכשהוא נרגע לחזור אלי.

אחרי דקה שתיים אני שומעת אותו קורא לי "הפסקתי לבכות" ואז אני אומרת לו שהוא יכול לחזור לשחק איתנו.

גם אני לא בעד לסגור את הדלת. נראה לי קצת

תמר

כנסו ותראו תמונות עדכניות
http://picasaweb.google.com/lioryb

הבלוג שלי

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=myscraps

אצלנו בכלל קטע מוזר
פעם אחת הענשתי אותה והושבתי אותה על כסא בחדר.
מאז כל פעם שהיא עושה משהו רע ובכוונה היא אומרת לי אמא תשימי אותי בעונש וכולה מחוייכתואז היא ניכנסת לחדר יושבת על הכסא ומשלבת ידיים
מענישה את עצמה חחחח
אפשר שלא לאכול אותה אחר כך

בביבי בום זה נורא תלוי מה הילד עשה שהוביל למסקנה שהוא צריך עונש.
אם הוא בהתקפת עצבים, זורק את עצמו בבית משליך חפצים וכו' אז הוא לא צריך עונש אלא פשוט להירגע. במקרה כזה אני שמה אותו על כיסא גבוה עם מוצץ ושמיכי ונותנת לו פשוט להירגע.
כשהוא נרגע הוא יכול לרדת מהכיסא. המטרה היא לנטרל אותו מהסביבה אבל שעדיין יראה אותי וידע שאני שם בשבילו.
גם כשהוא מרביץ האמת אני שמה אותו על הכיסא הגבוה והפעם זה בשביל להפסיק את הפעולה שהוא עשה ולתת לו הזדמנות לבקש סליחה.
בגדול אני חושבת שנורא חשוב לא להתעצבן עליהם ולשמור על שליטה עצמית, אחרת הם גם מאבדים שליטה..

אם אנחנו בחוץ והוא מתנהג בצורה לא טובה למשל משליך חפצים או זורק חול אני מאיימת עליו שאנחנו נעזוב אם הוא לא יפסיק. ואני מתכוונת לזה. בדרך כלל זה מספיק לאיים והוא מפסיק.

וואי יצא ארוך..
"..מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי,
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.

לא יודעת את נפשי
כי ליבי כבר לא חופשי,
ככה נשביתי
למה לא להודות..."

אני שולחת את עידן לחדר או שמה אותו בלול לדקה(הוא לא יודע לרדת ממנו)
ולפעמים לצערי מתפלק לי מכה על היד או בטוסיק

שקד התחיל לבדוק את הגבולות שלנו לא מזמן בכך שהוא מרביץ לנו, בועט בנו בזמן שמחליפים לו טיטול או דופק משחקים בזכוכית של הויטרינה.

כשהוא דופק עם המשחקים שלו, אני מחרימה לו אותם! (כמובן עם הסברים, אבל הוא נהנה למשוך את תשומת הלב שלי בדרך הזו, דווקא כשאני בעיסוקים שאי אפשר לדחות, למשל- בישול.)

כשהוא מרביץ, אני מיד מרחיקה אותו ממני ומסבירה לו שאסור, וכואב ולא נעים.

כשהוא בועט (בכוונה!) בזמן שמחליפים לו טיטול, אני כועסת עליו, מסבירה לו שאסור, וכואב ולא נעים... אבל אין לי אפשרות להרחיק אותו ממני באותו הרגע, ואין לי מושג איך לגרום לו להפסיק לעשות את זה! הוא ממש מנצל כל הזדמנות שאנחנו מחליפים לו טיטול או בגדים כדי לבעוט בנו

ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

אני עושה בידיוק כמוך !

לפעמים אני ונותנת להם מכה קטנה בטוסיק....אבל קצת חזק מידי.... ואז יעל עושה לי פרצוף וככה מתחילה להתבכיין... ואז אני מחבקת אותה... כמעט בוכה איתה.... ואני מבקשת ממנה סליחה...

ואחר כך אני כל כך מרגישה רע עם זה שנתתי לה מכה קטנה בטוסיק

כשהוא מעיף צעצועים או עושה בכוונה רעש שהקטנה ישנה, אני מזהירה שאם הוא לא מפסיק אני לוקחת את הצעצוע - וכך עושה אם ממשיך.
אם הוא מכה את הקטנה - אני מכניסה לעונש לחדר, בלי לסגור את הדלת.

מורן - היא נשמעת כזאת ילדה טובה...

מיטל

לשים ילד בעונש בחדר שלו..זה לא עונש זו פריבילגיה..יש לו שם את הצעצועים שלו ..אולי טלויזיה...מיטה נוחה..אין עונש בכך...

עירית ועדי, בעניין המכות יש לי בעיה רצינית: איך אפשר לחנך ילד לא להרביץ כשאתן משתמשות בזה? כשלכן נגמרות המילים ואתן משתמשות במכה קטנה אתן לא יכולות לבוא בטענה אם הילד מרביץ אחר כך... (וזה ממש לא משנה בעיניי שהמכה קטנה.. בשביל הילד זה ההשפלה לא הכאב..)
עד היום אני זוכרת סטירה שקיבלתי מאמא שלי כשהייתי בת 4-5... וזו הייתה הסטירה היחידה...
להגיד לילד חכה שאבא יחזור נוראי בעיניי כי זה עושה מאבא מפלצת. ואם אבא מגיע פעם בשבוע עוד יותר גרוע, כי הילד לאט לאט יתחיל לפחד משובו של אבא וזו לא המטרה נכון?

אם אלה עושה משהו שאסור (טפו טפו כמעט ולא קורה) אני מיד מסבירה לה מה הציפיות והחוקים, אם היא חוזרת על זה, אני מזהירה שוב, ואם היא ממשיכה בהתנהגות אסורה אני מסבירה לה שאני כועסת כי היא עשתה כך וכך, ומושיבה אותה בפינה נייטרלית באזור הסלון.
אם היא בוכה נורא אני מבקשת ממנה לדבר כשהיא תירגע, וכשהיא נרגעת אנחנו מדברות.
אני גם מסבירה לה שכשאני כועסת זה לא אומר שאני לא אוהבת אותה, כי זה הכי מפחיד אותה,

גם אני לא בעד לסגור בחדר או להעניש בחדר. זה החדר של הילד, מקום שבו הוא ישן ומשחק, זה לא אמור להיות מקושר עם התנהגות שלילית ולכן כדאי למצוא פינה נייטרלית בבית.
[./]

אצלנו כשהיא עושה דווקא או עושה משהו לא בסדר אני שואלת אותה אם היא
צריכה קצת זמן לחשוב, לרוב היא אומרת לי לא ובזה נגמר הסיפור, ויש פעמים שהיא פשוט בשלה.. ממשיכה עם הדווקא אז אני נותנת לה 3 הזדמנויות בפעם השלישית במידה ולא מקשיבה אני לוקחת אותה לחדר שלה ומושיבה אותה על המיטה ויוצאת מהחדר(אף פעם לא סוגרת את הדלת, נראה לי מוגזם מידי), אומרת לה שכשתרגע ותחליט שסיימה עם הדווקא שתקרא לי ( אני נותנת לה 2 דקות - דקה על כל שנה - בת שנתיים וארבעה חודשים). יש פעמים שהיא באמת יושבת וחושבת אני ניגשת אליה אחרי 2 דקות שואלת אם סיימה לחשוב ואנחנו מדברות על מה שהיה.
יש פעמים שהיא בוכה ולא מסכימה שאני יעזוב אותה, לדעתי בפעמים האלה היא פשוט יודעת שהיא לא הייתה בסדר והיא נפגעת כשאני הולכת ממנה אז אני פשוט יושבת איתה מחבקת ומרגיעה, שואלת אם היא יודעת למה כעסתי חיבוקים נשיקות ובזה זה נגמר.
יצא ארוך

אצלנו גם אני שולחת לחדר, ואני סוגרת את הדלת
]

כשאנחנו מענישים את אריאל אנחנו שמים אותו בפינה למשך משהו כמו 2-3 דקות תוך כדי זה מסבירים לו מה הוא עשה לא בסדר ולאחר פרק זמן זה אני שואלת אותו אם הוא רוצה לבקש סליחה אם כן יופי- חיבוק ונשיקה ואם לא הוא ממשיך לעמוד עוד כמה דקות עד שהוא יסכים...

לגבי להכניס לחדר כעונש אני ממש נגד, החדר שלהם לא אמור להיות מקום של עונשים, זה מקום המפלט שלהם, הם צריכים לאהוב אותו ולא להתחיל לא לאהוב אותו כי זה עונש להיות שם...

בהצלחה

כשאנחנו מענישים את אריאל אנחנו שמים אותו בפינה למשך משהו כמו 2-3 דקות תוך כדי זה מסבירים לו מה הוא עשה לא בסדר ולאחר פרק זמן זה אני שואלת אותו אם הוא רוצה לבקש סליחה אם כן יופי- חיבוק ונשיקה ואם לא הוא ממשיך לעמוד עוד כמה דקות עד שהוא יסכים...

לגבי להכניס לחדר כעונש אני ממש נגד, החדר שלהם לא אמור להיות מקום של עונשים, זה מקום המפלט שלהם, הם צריכים לאהוב אותו ולא להתחיל לא לאהוב אותו כי זה עונש להיות שם...

בהצלחה

עדי....גם לי התפלק פעם אחת לאוריקי מכה על הלחי
מייל:ortal_halag@walla.co.il
מסנג'ר: ortaly10@hotmail.co.il

בדרך כלל אצלינו זה עוצר בשלב ההסברים למה אסור , לי חשוב תמיד להסביר אם הוא ממשיך אז אני אומרת "שאני לא אוהבת התנהגות הזאת " ב99 מקרים הוא ישר מבקש סליחה ושואל "האם את אוהבת אותי ". היו כמה פעמים שהוא לא הסף צעצועים אזה פעם ראשונה "החרמנו " מה שהוא לא הסף . פעם שניה צעצוע שהוא זרק איזה 10 פעמים על הריצפה - אחרי זה הספתי - זרקתי לפח והסברתי שככל הנראה הוא לא צריך אותו . היו מקרים שהסברתי לו מה לא בסדר אז הוא התקשר לנציגו "באו"ם", סבתא שלו ,כדי להשפיע עלי .
http://www.holdthatpic.com/

זוהר- מאיפה הבאת את זה שאני אומרת חכה חכה שאבא יבוא?!?!?!!?!? ממש לא!!!!! קצת הבנת הנקרא

אני גם חייבת לומר עוד משהו לזוהר היקרה שלנו......

את מתארת איך אצלכם, והכל טוב ויפה, אבל אלה בת 3 וחצי! היא מבינה הרבה יותר מהקטנות שלנו, למשל.

כל גיל זה אחרת, ככל שעולה ההבנה, עם הגיל, אפשר להעניש אחרת. אפשר יותר לנקוט בגישה של ההסברים. בגיל קטן יותר - הענישה צריכה להיות חדה יותר. זו דעתי....כי את יכולה להסביר מפה ועד הרצליה - לא תמיד המסר ייקלט וגם לא אצל כל ילד.....
מייל:ortal_halag@walla.co.il
מסנג'ר: ortaly10@hotmail.co.il

ודרך אגב חשבתי על זה בלילה,
אני חושבת שאמשיך להגיד שאספר לאבא על ההתנהגות,
כי זה עובד לדעתי מסיבה אחת,
לא בגלל שהילד מפחד- כמו שאמרתי אבא ממש לא קשה איתו, להפך, זה אבא כיפי,
זה עובד בגלל שלילד חשוב שאבא ידע שהוא ילד טוב,
שאבא יהיה גאה בו,
שאבא יהיה שמח,
(הוא גם הרבה פעמים שואל אותי אחרי התנהגות טובה "את תגידי לאבא שישמח"?, ולמשל עכשיו כשנגמל מחיתולים , הוא עושה פיפי ואומר לי "נתקשר לאבא לספר כדי שישמח")

ולדעתי זה מהות החינוך. לגרום לילד להרגיש שמצפים ממנו.ושיבין שלמעשים שלו יש השלכות על אחרים (בהבנה של הגיל שלו ההשפעה של ההתנהגות שלו זה אם אבא שמח או אם אבא עצוב/מאוכזב). זה חינוך בעיניי.

אני אומרת לאריאל אתה רוצה ללכת לחדר שלך לעונש??- זה מספיק בשביל שהוא יתחיל לבכות ולהגיד לי "אמא-חיבוק" שזה מבחינתו לבקש סליחה ולהתפייס.

דבר נוסף ולדעתי חשוב לעשות זה לרדת לגובה העיניים של הילד ולהסביר לו שהמעשה שנעשה הוא לא תקין או אסור וזה משהו שיותר עובד אצלי ואם הוא בוכה אני אומרת לו שאני לא מבינה מה הוא אומר ושיפסיק לבכות -זה יכול לקחת כמה דקות ארוכות עד שהוא נרגע וזהו.

בייבי בום זה הציטוט שלך לא שלי הבנת הנקרא יש לי לדעתי-

דרך אגב אצלנו גם יש איום מאוד חמור לפני שחוטפים עונש- תמיד אני אומרת שאם הוא ימשיך אני אספר לאבא

מה משתמע מזה? משתמע שלפני עונש יש איום חמור במילים שלך אז אל תשני את זה פתאום בסדר? וזה שאת מספרת לאבא על התנהגות טובה אחלה זה לא קשור למשפט שכתבת.
ולגבי החדר אני לא דיברתי עלייך יש הרבה אמהות שכתבו שהן מכניסות לחדר של הילד ולזה הגבתי.

אורטל היקרה - אני מספרת מה שקורה אצלי כי זה מה שקורה אצלי. וזה שאלה בת שלוש וחצי זה נכון אני לא ראיתי הגבלת גיל על השרשור, ולא אמרתי לכן איך להתנהג ולא אמרתי מה נכון ומה לא, וברור שאצל כל ילד זה עובד אחרת.
אני מגיל 0 מקפידה להסביר לאלה כל דבר ואני מאמינה שכל ילד מבין בכל גיל.
גם בגיל של אור שלך.
ואצל אלה מגיל צעיר יותר כמעט ולא הענשנו.
[./]

אצלנו המצב קצת מסובך בימים האחרונים..
אז עדיף שאני לא יענה לשרשור..
אבל אני מניחה שכשראית בסופר נני שהיא עושה פרצוף על לשים בחדר זה היה
בגלל שהיא חושבת שחדר ומיטה במיוחד אמורים לספק לילד מקום מוגן, מקום של שלווה ושקט..
ולא עונש.
א-ב-ל- השאלה איך מציגים את זה.. כי בתור מקום מחשבה זה אחלה, בתור עונש זה קצת בעייתי..

כשילד באמוק ואין דרך...פליק קטן בטוסיק (מה גם שעם חיתול..)
לא נורא כ"כ !!!

לתת כאפה מידי פעם עדינה לא נבוט זה לא נורא !
http://www.purecash.co.il/index.aspx?ref=27096

זוהר אז אם נמשיך לצטט, לא ברור לי איך מהמשפט שלי שסימנת כל כך יפה באדום, הגעת למשפט הבא :
"להגיד לילד חכה שאבא יחזור נוראי בעיניי כי זה עושה מאבא מפלצת".

להגיד לילד שאספר לאבא על ההתנהגות שלו הופך את אבא למפלצת?!?!? כאילו, ממש לא הגזמת פה...

[./]

הנה במיוחד בשבילך-

אני לא מבינה למה מתווכחים פה! כל אחת שתעשה מה שנראה לה ואיך שהיא למדה
מעצבן שמתערבים....

ביבי בום
"..מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי,
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.

לא יודעת את נפשי
כי ליבי כבר לא חופשי,
ככה נשביתי
למה לא להודות..."

אני מענישה את גאיה בעיקר כשהיא נכנסת להתקפי זעם ומכה אותי (והיא חזקה מאודדדד) או כאשר היא זורקת צעצועים בכעס על הרצפה או מנסה להטיח אותם בי.
בעקרון אני לא שולחת לחדר, אני בגישה שאני חייבת לראות אותה ואני לא אהיה שקטה אם היא תהיה שם סגורה.מה גם שפעם היא הלכה מיוזמתה לחדר ושיחקה שם (שוליקו )
אני שולחת למסדרון..היא כבר יודעת והולכת לשם באופן עצמאי אחרי שעשתה משהו (לדעתי זה הפך כבר למין משחק היא הולכת לשם בשביל הכיף....אני צריכה לחשוב על משהו אחר) היא יושבת שם צמוד לקיר עם פנים זועפות וממלמלת לעצמה לא אוצה!די! אספיק (מספיק חחח)
ואחרי דקה היא רצה אלי עם ידיים פתוחות וצחעקת אאאאממממאאא שאחבק אותה ונותנת לי ליטוף...
מתה עליה איך אפשר לעמוד בזה איך

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא
נשיקות לירון וגאיה

[center]

במקרה שצריך (לרוב מדובר על ענייני בטיחות, כמו נגיעה בחשמל או טיפוס על שולחן וכו'), יש לנו את "פינת המחשבות"

אני מתריעה 3 פעמים

לרוב השאלה / האיום - את רוצה ללכת לפינת המחשבות? מפסיק את ההתנהגות הלא רצויה. ואם בכל זאת היא ממשיכה, אני מושיבה אותה בנקודה בסלון ומסבירה לה למה "את יושבת כאן כי טיפסת על השולחן". לא נותנת לה לקום משם בערך דקה, ובסיום מסבירה שוב - ישבת כאן כי טיפסת על השולחן. אמא לא מרשה. חיבוק וזהו.

אתן כאלו מצחיקות אותי
מייל:ortal_halag@walla.co.il
מסנג'ר: ortaly10@hotmail.co.il

אצלנו עד התקופה האחרונה לא היו עונשים.
בזמן האחרון הם התחילו לעלות לי על העצבים- הם רבים ומרביצים הרבה אז יום אחד החלטתי להגיד לאופק: "אם לא תפסיק תקבל עונש"- אז הוא בשיא הרצינת אמר לי-
"אמא, אצלנו בבית אין עונשים, רק בגן יש עונשים!"
התפוצצתי מצחוק והבנתי שזה לא ילך.
פעמים בודדות בשבוע יוצא לי באמת לשלוח מישהו מהם לחדר בכוונה להפריד ביניהם ולהרגע לבד- לא בקטע של לשבת ולחשוב על מה שעשית.
אחרי כמה דקות הכל מסתדר. או שעוצרים הכל לוקחים לצד, יורדים לגובה העיניים ומסבירים מה לא בסדר בהתנהגות שלו.
אגב גם אני פוחדת שיום אחד הוא ישים עלי קצוץ ויתחיל לשחק עם הצעצועים בחדר. אופק יום אחד נהיה שקט בחדר אז נכנסתי לראות והוא הוריד את כל היצירות שלו מלוח שעם ושיחק על הסיכות

גליהההה
מייל:ortal_halag@walla.co.il
מסנג'ר: ortaly10@hotmail.co.il

לא מסכימה , שבגלל הגיל הצעיר יותר ילד לא מבין וענוש צריך להיות חד יותר .....
אם ילד לא מבין אז גם עונש הוא לא יבין ואין סיבה לעניש . מבחינתי עונישי בלי הבנה זה אילוף ולא חינוך . בני אולי בן 3.5 אבל יצא לי לגעת בחינוך כבר בגיל צעיר מאוד בצבא שהיו לי פיקודים . תמיד היה לי חשוב שאנשים יעשו או לא יעשו דברים תוך כדי הבנה וכבוד ולא תוך פחד ממשהו . גם עם הילדים זה עובד בדיוק ככה : אם אסור לתת מכות ולמשוך בשער אז לתת לזה סיבה - כזה כואב .
לא משחקים בחשמל כי זה מסוכן , להיות בשקט כאבא או אמא ישנים כי זה יכול מפריע להם .
לגבי לתת כאפה ? כמו שאני לא קיבלתי ולא רוצה לקבל כאפה למה שאני אתן את זה לילד שלי ? שעצבניים לא תמיד גם ניתן ללמוד עד כמה זה "עדין " אן לא .
http://www.holdthatpic.com/

וואי אלינה מסכימה אתך מילה במילה!!!!

[./]

זהר הרי ילד הוא בן אדם לכל דבר ועניין . יש לי כלל בחיים "אל תעשי לאחר מה שאת לא רוצה שיעשו לך ". ויש פעמים שבני נשתולל או נודניק אבל הגענו למשכנה שבהסברים ומו"ם אנחנו משיגים הכי הרבה . למזלי בנושא של חינוך אני ובעלי הסכמה מלאה . יש לי קצת השגות לגבי "כל מותר " אצל סבתא אבל מצד שני אני מבינה שתפיקה לפנק , את שלב החינוך הורים שלי סיימו

http://www.holdthatpic.com/