מיואשת ובוכה ללא הרף - הריון ולידה

לכל ילד יש את קצב ההתפחות שלו

אולי כדאי ללכת לליווי התפתחותי מדריכה אישית שתשב אם הילד ותתין לך כלים מה לעשות יש גם באינטנט כמה סירטונים שמראים איך לעודד את הילד לעשות דברים

יש גם את המתקנים של הגימבורי את יכולה לקחת אותו לשם ולעודד אותו על ידי המתקנים
*************************

שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

היי
טוב את מחזירה אותי אחורה בסיפור שלך אז ככה אצלי ליה לא היתה מרימה את הראש עד גיל שמונה חודשים ואז התחלנו טיפולי פיזיוטרפיה ואני רוצה להגיד לך שכל פעם שהיינו הולכים לפיזיוטרפיה הייתי יושבת ובוכה ומבקשת מהמטפלת שתבטיח לי שהיא תלך ושהיא תהייה בסדר אז אחרי כמה שבועות ראיתי שינוי קטן וזה לוקח זמן והיא היתה במעון רגיל והיו עושים איתה את אותם תרגילים שאמרתי להם לעשות איתה ובבית הייתי אחרי העבודה כל יום יושבת ועושה לה את התרגילים וזה עניין של זמן ואני רוצה להגיד לך שרק בגיל שנה וחצי הילדה הלכה ואז הפזיוטרפית אמרה לי תראי היא הדביקה את כל הפערים עד הזמן שמכריזים על הילד שזה איחור בהתפתחות ודרך אגב גם ליה נולדה היפוטונטית.
זה לוקח זמן זה הרבה התמדה והרבה עצבים וסבלנות הכי חשוב שכל יום תעשי איתו את התרגילים כי פעם בשבוע זה לא עוזר ועוד משהו גם רשמתי אותו בזמנו לבריכה וגם שם עשינו תרגילים ובואי תראי אותה היום עוד מעט בת 4 חבל על הזמן הגננת אומרת אין דברים כאלה ילדה מדהימה מכל הבחינות וגם מבחינת המטוריקה הגסה והעדינה.
בהצלחה ועל יאוש.
רחל

בני היה היפוטוני . אבל במקרה שלנו רופאה שלו שמה לב לזה בגיל חודשיים ואז התחלתי תרגילים . להרמת ראש , לקחתי פיזיאוטרפיסטית באופן פרטי שלמדה אותו להתהפך . עד גל 8 חודשים עבדתי איתו כח יום לפחות 3-4 פעמים - 10-15 חוזרות על כל תרגיל . את האמת במקרה שלנו הטיפשת חלב אפילו לא שמו לב שהיתה בעיה כבגיל שנה גבר כבר הלך .
http://www.holdthatpic.com/

בדיוק אתמול דיברתי עם מישהי שאמרה לי שהיא היתה מאוד היפטונית כשהיתה קטנה. היום היא חזקה מאוד (טוב, היא בת 20, אבל בכל זאת...). היא סיפרה לי שכשהיא היתה ילדה היא בקושי היתה זזה. כשהיא הלכה היא היתה נופלת באמצע. היא אמרה לי שהטיפול בהיפוטוניה זה כמה שיותר להפעיל את השרירים. כמה שיותר גירויים כדי להזיז את הגוף. נראה לי שהידרותרפיה זה ממש מומלץ.
דיברנו על זה, כי הבן שלי היפוטוני. הוא כמעט בן ארבע וכזה חלשלוש. אנחנו גם צריכים לעשות MRI, ואני לגמרי מבינה אותך - גם לי נמאס מכל האבחונים האלו...

תודה בנות,

הרגעתן אותי. יש לו גם מסג'יסטית, גם פיזיותרפיה פעמיים בשבוע וגם בבית אנחנו עושים, אבל נראה לי שאני לא עושה טוב או לא מספיק. הלכנו גם לצעד ראשון. מה רק לא עשיתי כדי לחזק אותו.

גן טיפולי זה לא סוף העולם
ואם הילד בגיל שנה עוד לא זוחל זה מדליק נורה אדומה של איחור התפתחותי
ולכן זה מצריך טיפול
הזכרת שהילד הו היפוטוני ז"א שטונוס השרירים שלו נמוך לכן הוא צריך המון טיפולי פיזיותרפיה ועוד
הייתי ממליצה לך להכניס אותו לגן טיפולי
הרי זה לא גן של פיגור או משהו כה ח"ו אלא זה גן לילדים שיש להם איחור התפתחותי זה הכול

לפי מה שאת מתארת - הם מגזימים.

הייתי הולכת לרופאה מומחית בהתפתחות הילד, יש הרבה כאלו, אני אישית מכירה את ד"ר רות שפר, פעם עבדתי איתה....אני לא יודעת אם היא עדיין מקבלת ואיפה.

יש לך ביטוח משלים? לכי לחוות דעת באופן פרטי. הרופאים האלו בודקים את כל שלבי ההתפתחות ויכולים לתת לך אינדיקציה. לי נשמע שהוא בסדר גמור, כן, אבל אני לא רופאה......
מייל:ortal_halag@walla.co.il
מסנג'ר: ortaly10@hotmail.co.il

היי מאיפה את? יש לי מישהי שממש יכולה לעזור לך באופן פרטי אגב גם הבת שלי היפוטונית עם טונוס נמוך רק בגיל שנה וארבע התיישבה ובגיל שנה וארבע החלה לזחול על שש ורק לפני חודש וקצת החלה ללכת אז יש תיקווה אבל המון לעבוד בבית גם אם הילד בוכה לא להירתע מבכי רק תאמרי מאיפה את אל תיהי מיואשת ואל תבכי לכל דבר יש טיפול

כרמי
סיפור שקרה לי עם הרופאים הדפוקים של התפתחות הילד

תקראי ותביני למה לא לקחת את הילד בעיני לפחות לגן התפתחותי שכזה וגם שרופאים הם בני אדם ולא אלוהים.

מקרה שקרה לי ממש לפני שנה אולי קצת פחות אפילו.

זכרי שיש ילדים קצת איטיים וזה לא בושה וזה לא אומר שהם לא בסדר וזה גם לא אומר שמה שמתאים להם זה גן כזה התפתחותי. ממש ממש לא. ותרגעי האמיני לי מנסיון.

לסיפור:
כשהקטנה שלי S נולדה לא ממש זכרתי איך מטפלים בילדים כי הבת הגדולה שלי A היתה בת שמונה כשS נולדה.

נולדה לנו במזל טוב S תינוקת מהממת אחרי יסורים מאוד קשים נולדה במשקל 4 קילו ומשהו תינוקת מקסימה ממש.

בחצי שנה הראשונה אני מאמינה שגידלתי אותה על הצד הכי טוב שיכולתי

אחרי זה כשהתחילה לאכול מוצקים נתתי לה לאכול את המוצקים על הטרמפולינה שלה מול הטלוזיה וכל היום נתתי לה לראות טלוזיה יותר נכון הטלוזיה היתה דלוקה כל היום חוץ מבצהריים ובלילה שהלכנו לישון. אני זוכרת שעם ביתי הגדולה לא היתה עם זה בעיה אבל מרוב שנתנו לקטנה שלי לראות טלויזיה היא פיתחה שמיעה סלקטיבית ומה שרצתה שמעה ומה שלא אז לא. עד שיום אחד שמנו לב שאנו קוראים לה והיא לא מגיבה לשם שלה. עשינו את כל בדיקות השמיעה למיניהם עד שבסוף אמרו לנו תשמעו הילדה שומעת אנו מפנים אותכם להתפתחות הילד להמשך טיפול. לפי הבדיקות היא שומעת אבל לא מגיבה לשם שלה. בעיית תקשורת. נלחצתי מיזה מאוד. הבנתי מהטכנאית שבעיית תקשורת = אוטיזם גם מעוד בת משפחה כך הבנתי. ונכנסתי למרה שחורה.

הגענו למכון התפתחות הילד לא אציין איפה כדי לא לפרסם לרעה את המקום גם שהייתי שמחה לעשות כך. הגענו למכון למנהל המחלקה אחרי שדיברנו עם עובדת סוציאלית ועוד כמה לפניו והוא אמר שהטלוזיה לפעמים גורמת לטוב וללמידה אצל ילדים ולפעמים היא גורמת לבעיות כך שמראש עדיף שלא לתת לילדים לראות טלוזיה ועוד כלכך הרבה. בינתיים אנו הפסקנו את הטלוזיה לגמרי גם שהיה ממש קשה כי הילדה רצתה לראות טלוזיה וגם באוכל רצתה והפסקנו לה את זה לגמרי ותוך חודש או חודש וקצת הילדה התחילה להגיב לשמה. מה שאומר שהבעיה היא מהטלויזיה. המשכנו לבוא לרופא לקבל איבחון יש לציין שכשהגענו אליו בפעם הראשונה הילדה היתה עם חום שהתחיל לה באמצע הנסיעה ואי אפשר היה לבדוק אותה. אחרי חודש שהגענו שוב לבדיקה הרופא התחיל לבדוק אותה. שם קוביות על השולחן וליד שם רעשן. הילדה העדיפה לקחת את הרעשן ואת הקוביות זרקה על הרצפה ופיזרה. הרופא אמר טוב אני הבנתי כבר מה קורה פה והלך לכיוון המקום שלו. אמרתי לו מה הבנת? אמר לי שאם זה ימשך ככה אז זה יהיה פיגור שילדה בגילה לא יודעת לבנות מגדל מקוביות.

אז א. הוא לא ביקש ממנה לבנות רק שם על השולחן.

ב. הילדה לא שיחקה במשך שנה וגם שניסיתי לשחק איתה היא בהתה כל הזמן בטלויזיה אומנם באשמתי אבל כך היה.

סך הכל ילדה בת שנה גג שנה וחודש שלא שמה קוביה על קוביה זה נקרא פיגור? נורא נלחצנו אני ובעלי. הרופא הזה אפילו אמר לבעלי אני רואה שאני צריך להזמין לך פינוי אתה עומד להתעלף. איך הוא רצה שלא יתעלף? אחרי מילים שכאלו? אפילו הרופא אמר אם באתם אלי אז בטוח יש בעיה אם לא אוטיזם אז משהו אחר אבל יש בעיה אחרת לא הייתם מגיעים אלי.

נכנסנו למרה שחורה בכיתי כל היום. אמרו לי אנשים שזה לא טוב לבכות ליד הילדה אבל אני לא הצלחתי להשתלט על זה. בכיתי ובכיתי המון לא ישנתי בלילות. לא האמנתי שאצליח לגדל ילדה עם אוטיזם והיה לי ברור שאם זה אוטיזם אני אמות. היה לי ברור מעבר לכל ספק שכך יהיה והיום אני יודעת שבאמת כך היה קורה היתי עוזבת את ביתי הגדולה את בעלי את הורי ואחי ואחיותי את כל היקרים שלי ועוזבת וכן גם את אותה ילדה קטנה ומתוקה שזקוקה לי הייתי עוזבת. אולי אני אגואיסטית אני יודעת שלא יכולתי לסבול את עצם המחשבה הזאת שיהיה לי ילד כזה.

כל פעם שבאנו לרופא יצאתי בוכה. בכי של ימים שלמים. כל הצוות שלו שם אמר את אותו הדבר כאילו הם עשו יד אחת להרוס משפחה. בסופו של דבר אחרי חצי שנה לערך הרופא סיכם שהילדה צריכה ללכת לגן שנקרא גן איזי שפירא ברעננה. עיר אחרת אבל די קרוב אלינו.

בכל מקרה הייתי חסרת אונים מצד אחד רציתי לעזור לילדה מאוד להתקדם ומצד שני רציתי לה את הטוב ביותר. גם שאמרו לי שאיזי שפירא זה לא מקום שמתאים לבת שלי כי יש שם ילדים עם נכויות קשות ביותר הלכתי לראות את המקום ראיתי מקום מדהים ויפה עובדות מדהימות הכל נשמע ורוד ויפה עד אשר הלכנו לראות את הגן איפה שהילדים נמצאים. אני זוכרת שאמרתי לעובדת הסוציאלית שאני חוששת שלא אעמוד בזה כי אני אישית בלי קשר למקרה הזה נורא קשה לי לראות ילדים לא בסדר אני מזדעזעת מיזה. אבל נכנסו וראינו ילדים מתוקים כולם היו נראים לי ממש בסדר ומתוקים ממש. אבל בעלי אחרי זה סיפר לי מה לא ראית את הפנים הקפואות שלהם? אני לא ראיתי את זה כי אני לא מבינה בזה בסך הכל ראיתי ילדודס מתוקים אוכלים ארוחת צהריים או בוקר לא זכור לי בדיוק. ואז כאילו מאלוהים אחד הילדים עשה תנועה שזיעזעה לי את הלב ודמיינתי את הקטנה שלי שם שפשוט פרצתי בבכי הרגליים רעדו לי. המנהלת הביאה לי כיסא שלא אפול. כלכך נבהלתי מהתנועה הלא נורמלית שהוא עשה הילד הזה שהבנתי שהבת שלי לא מתאימה לשם. גם כי היא עצמאית אוכלת לבד והם לא אכלו לבד כל ילד ישבה לידו סייעת גם כי שלי כבר הלכה וילדים שם לא הלכו אלא זחלו. וגם כי בתור אמא הרגשתי שהילדה שלי לא מתאימה לשם. עזבתי את המקום והחלטנו ללכת על ריפוי בעיסוק דרך הקופה. כמובן שמשכו אותנו עוד ים של זמן עד שויתרנו ועזבנו גם את זה. אבל לקחנו ריפוי בעיסוק פרטי ושלחנו את הילדה לגן רגיל פרטי עם ילדים רגילים.

ביום הראשון שהלכתי איתה לגן הרגיל הילדים שיחקו בחול אז דבר ראשון היא אמרה ילדים ואני כלכך שמחתי. ואז היא ישבה בחול ולא עשתה כמעט כלום רק דאגה שהידיים שלה לא יתלכלכו. היום שאני מסתכלת בתמונות אני רואה ילדה מתוקה כלכך שמנמנה שבאמת לא יודעת לעשות כמעט כלום וזה נורא כואב לי בלב.

מהר מאוד הילדה התפתחה ולמדה לשחק בחול היום היא מגיעה הביתה עם כל הבגדים והנעליים ובראש מלא חול משחקת נורא יפה בחול משחקת גם בדברים אחרים נורא יפה. משכיבה את הבובה לישון רוצה להחליף לה טיטול שרה לה נומי נומי כמעט את כל המילים נכון מחבקת ומנשקת. מהר מאוד הילדה בגן הזה התחילה לשחק בכל הדברים. לשחק ולכייף והגננת מספרת ואני גם רואה שהילדה שמחה מאוד ילדה עם שמחת חיים שאוהבת מוזיקה ואוהבת לרקוד ולשיר. אומרת מלא מילים וכבר מצרפת משפטים. היום אמרה לי אמא בואי אלי וגם אמרה אמא אני רוצה לישון ונתנה לי יד לכיוון החדר שלה לישון. ילדה שמבינה ממש הכל עם שיפור חבל"ז. אז אני שואלת זאת מפגרת? זאת לשלוח אותה לגן איזי שפירא? איך אפשר לחרוץ גורל של ילד מכמה מפגשים קטנים בבית החולים ששם ילד נורא לחוץ שבוחנים אותו.

בכיתי המון גם אני וגם בעלי אבל אני במיוחד המוןןן כל היום כל הלילה במשך כל החצי שנה הזאת אפילו יותר מחצי שנה כמעט שמונה חודשים. הזנחתי את עצמי לגמרי ושמנתי נוסף למה שהייתי עוד. עד היום יש לי סיוטים וחרדות גם שהילדה ממש בסדר ילדה רגילה לכל דבר שעושה כל מה שילד בן שנתיים עושה יש לי את החרדות האלו. ברגע שאני רואה משהו קצת שנראה לי שונה או לא בסדר אני מתקשרת לאחותי שמבינה בעניין כי עוסקת במשהו שקשור לתחום עם בטן כואבת. למדתי שישר אני פונה לאחותי ואז קל לי להתגבר וזה עוזר לי עם החרדות אבל אחותי עצמה אומרת לי את מכירה את הילדה. לדעתך היא לא בסדר? הרי את יודעת שהיא בסדר גמור אז למה לחזור למה שהיה בעבר? ועוד טעות של רופא? ובכל זאת תמיד תמיד יש לי את החרדות האלו הפחדים הנוראיים שאחזור לזמן ההוא. פחד אין סופי. ברור לי שלא אחזור לשם ושהילדה הכי בסדר בעולם אפילו מעל ילדים אחרים רגילים ובכל זאת הסיוט של אז עוד קיים בנשמתי.
היום שהילדה כבר בת שנתיים ושלושה חודשים ואת השורה הזאת אני כותבת כמה חודשים אחרי שכתבתי את הסיפור בבלוג שלי אני לא דואגת. אני רואה ילדה חכמה אני מקבלת דיווח מהגננת בגן הרגיל ולא באיזי שפירא כמו שהציעו לי.
פשוט לא לא לא לא להעז לקחת את הילד שלך לגן כזה כי הגנים ההתפתחותיים האלו יש בהם ילדים מפגרים באמת והילד שלך לא מפגר. תני לו את הזמן אני בטוחה שהכל יסתדר ואם אז לא.. אז תחשבי מה לעשות או תלכי לעוד איבחון. למקרה שלך את יכולה ללכת על פיזיוטרפיה לילד ואם בבית החולים לא נותנים או משגעים אותך אז ללכת על פרטי.

בהצלחה
כל עזרה עצה או שאלה את יכולה לפנות אלי למייל
enen22@walla.com ואענה לך בשמחה.

שלך באהבה
יהודית

גם לנו זה קרה

הקטנה שלי לא התגלגלה ולא הרימה ראש עד גיל 8 חודשים
זה כבר היה ניראה לי חשוד והלכנו לרופאת התפתחות הילד

הרופאה איבחנה מוטוריקה עדינה וגמישות יתר
התחלנו לעבוד מול פיזיוטרפיסטית שעשתה לה תרגילים לחיזוק השרירים ולימדה אותי מה לעבוד איתה בבית

בגיל שנה וחצי בדיוק ביום אחד היא נעמדה על שני רגליה והתחילה לרוץ
ממש ניכנסה לאקסטזה ורצה בבית שהייתי בהלם ממנה

אל תיקחי את זה כל כך קשה כל ילד יש לו את הזמן שלו

רק טיפ נוסף עבורך: קחי בחשבון שכשמשהו מישתנה אצל ילדים כאלו למשל כשייתחיל ללכת הוא יעצור את הדיבור
זה בא אחד על חשבון השני ואז יש לעבוד איתם על דיבור מול קלינאית תיקשורת

אצלנו בגיל שנתיים היא הלכה ודיברה שוטף
ובגיל שנתיים וחצי גם הייתה גמולה מחיתול

אז לחשוב חיובי
ובהצלחה

וואו נשמע מלחיץ ומפחיד בטירוף!!!
אבל- אני מאמינה שטיפולים נכונים יסייעו לו בהתפתחות

ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

תודה רבה לכן, ולך יהודית במיוחד על הסיפור המרגש. אני ממש מרגישה שבהתפתחות הילד הפיזיטרפיסטיות קצת אכזריות. אני לא מבינה למה הן לא מבינות שכל ילד שונה מהאחר. תודה על העידוד!!!!!!!
אני התקשרתי אתמול למישהי שמטפלת בתינוקות בכל מיני שיטות (צעד ראשון, ורדי ועוד). היא עודדה אותי גם ואמרה שהוא לא הראשון שלא זוחל בגיל שנה ושלא מנסה לעמוד. בקיצור, תודה שוב ואני אעדכן.

לא לשלוח לגן התפתחותי.

אנא צרי איתי קשר במייל אני לא יכולה לכתוב בפורום כי יש לי בעיה תכנית. כתבי לי בבקשה. לבת שלי אין שום בעיה והלכה בגיל שנה וארבע אני לרגע לא חשבתי שזה אפילו מאוחר וגם לא חושבת היום היא רצה.

כתבי לי יש לי עוד הרבה מה להגיד רק שיש לי בעיה לכתוב פה כי שליחה של הודעה יכולה לקחת שעות.