ותמונתך עדיין על המקרר... - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • תמונת - מגנט, שאמא שלך חילקה לבאי יום הולדת שנתיים שלך, שם, בג'ימבורי העליז והשמח בנצרת. ולמעלה כתוב: "תודה שבאתם". ולמטה כתוב: "למסיבה של ניב". ובאמצע תמונה שלך. הנה אתה, ילדון בן שנתיים, יושב על בובת פלסטיק אדומה, ואוחז באוזניה. חליפת התכלת, החיוך, העיניים החודרות... והקרחת. הקרחת שלעולם תזכיר כמה סבלת...
    אבל האותיות העליזות והצבעוניות, ציורי הליצנים המקפיצים כדורים, המסכות, והכיתוב: "7.1.2010" - אומרים שהיית פה איתנו. והזיכרונות מהמסיבה בג'ימבורי, מסיבה של ילדון בן שנתיים שהאושר של משפחתו וידידיו באותה שעה העיד על גודל המעמד, והמפעילה שהשתדלה, והעוגות המצוירות, ואמך שהתרגשה... אוי, כמה שהיא התרגשה... וכולם אמרו: "איזה ילד... פני מלאך!" וכולנו רק קיווינו, התפללנו חזק חזק - שעד עולם את ידיה של אמך תחבק, ולא מנת חלקה יהיה העצב החונק...
    ולמחרת התברר לנו שהסרטן שוב כאן. והפעם הוא הגיע בשביל להיות אכזרי במיוחד... ושוב בתי חולים, ריצות וטלפונים... ושוב התדרדרות, תרופות ואין אונים... כי מה אומרים לאמא שרק אתמול חגגה ליקר לה מכל - שנתיים?...

    הכאב חונק, ואין מילים, ומתוך החשכה מנסים להבין... להבין איך זה יכול להיות. איך ילד שבמשך מחצית מתקופת חייו היה חולה מאד, הלך מאיתנו ואנחנו מרגישים כל כך לבד...

    אז עכשיו אתה מלאך. כזה אמיתי. ואני בטוחה שאלוהים, זה שבסופו של דבר כן ריחם עלייך ונתן בידיה של אמך את הכוח העצום לשחררך - הושיב אותך על מסעד הכורסא שלו, ועכשיו הוא מראה לך בידו העצומה את כל הניסים והנפלאות שביכולתו לעשות. ואתה פוקח אליו את זוג עינייך הגדולות, החודרות, ומקסים אותו ביופייך.

    נוח בשלום על משכבך, ילד. נוח בשלום ובשלווה. כל כך סבלת לאחרונה... מגיעה לך המנוחה.


    יהי זכרו היקר ברוך ומבורך לעולם ועד.
    על ידי shemesh 04/06/2010  08:16:17
36 תגובות
עמוד 1
  • אוי לא הפסקתי לבכות כשקראתי
    הדמעות זולגות על המקלדת
    כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא

    נשיקות לירון וגאיה


    [center]


    [center]
    על ידי לירונועם20 04/06/2010  08:16:17
  • לקח לי קצת זמן עד שהצלחתי להרגיע את הבכי ממה שכתבת..

    כתבת מהמם, כ"כ אמיתי וחזק..
    אני כל הבוקר מסתכלת על התמונות שלו בפייסבוק וכ"כ מרחמת על ענת,
    איך אפשר בכלל לשחרר ילד? זה נראה בלתי אפשרי, אי פעם..

    או שאולי הבעיה היא בי שתמיד האמנתי כ"כ חזק שהוא יתגבר ועוד יראה לכולנו מי הוא..
    על ידי פיתוש 04/06/2010  08:16:17

  • על ידי hadaska 04/06/2010  08:16:17

  • על ידי my sweet nour 04/06/2010  08:16:17
  • אין לי מילים
    על ידי e_romi 04/06/2010  08:16:17
  • לא נתפס, כ"כ עצוב

    על ידי נטלי סויסה N S 04/06/2010  08:16:17
  • חשה את הכאב משתקף מכל אות ואות,
    אלוהים כמה שזה כואב
    "...אם פעם אראה אתכם לרגע נעצבים,
    בכל כוחי אדאג שתהיו שוב מאושרים.
    ליבי מונח בידכם, אתם רק צריכים לקחת,
    מקצה עולם אגיע להיות איתכם ביחד..."
    על ידי מלי ג. 04/06/2010  08:16:17
  • יוווווווואוווווווווו שרון........אני לא מפסיקה לבכות
    מייל:ortal_halag@walla.co.il
    מסנג'ר: ortaly10@hotmail.co.il
    על ידי מתוקונת29 04/06/2010  08:16:17
  • איזה כאב לב, אני שבורה!!!!!
    שרון , כל מילה שלך צימררה אותי, ועיני אינן מפסיקות לדמוע...

    נסיך קטן, מלאך אהוב, בשניות נכנס ללב של כולנו,
    הילד של הפורום , לעולם אזכור אותך!!!!!

    שרית,
    אמא של יואבי הנסיך ורותם הנסיכה!!!

    יום נישואין
    על ידי סוסו29 04/06/2010  08:16:17
  • כל כך עצוב, אני לא מפסיקה לבכות מברגע ששמעתי את הבשורה המרה


    על ידי sarit24 04/06/2010  08:16:17

  • על ידי sivkush 04/06/2010  08:16:17

  • על ידי סאנשיין 04/06/2010  08:16:17
  • ואני חשבתי כבר אין לי כוח לעוד דמעות...
    על ידי davidirit 04/06/2010  08:16:17


  • ישקף אלוקים ממעון קודשו
    ויך כל שונאי עמו כהרף עין
    הנה ה' קם וניצב על אנך
    ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
    מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
    על ידי האור של חיי 04/06/2010  08:16:17


  • על ידי עוגן84 04/06/2010  08:16:17
  • הדמעות לא מפסיקות.

    (ורק עכשיו אני קולטת כמה המקום הזה, הפורום במחשב, הוא כבר כל כך לא רק מקום וירטואלי....ולא עוזר לסגור את המחשב, כי זה מלווה בחיים עצמם, התחושות לא מרפות....המחשבות לא עוזבות....)

    יהי זכרו ברוך.
    על ידי בייבי בום 83 04/06/2010  08:16:17

  • בלי רע לא היינו מעריכים את הטוב!
    שיהיה יום מקסים לכולם!!!!!

    באהבה, ליאת.
    על ידי מלאכית שלי 04/06/2010  08:16:17
  • על ידי sigalit37 04/06/2010  08:16:17
  • עצוב,חזק ומרגש
    תהה נשמתו צרורה בצרור החיים..
    על ידי הדר76 04/06/2010  08:16:17
  • שרוני היקרה
    כמה זולגות הדמעות לקרוא כל מילה שלך שנחקקת וצובטת בלב
    מסיבת יום הולדת שהפכה למסיבת פרידה.
    ילד מדהים בעל עיניים שמשדרות הכל יהיה בסדר, חכם ומתוק,שבמשך מחצית מתקופת חייו שינה את כולנו לטובה, במחלתו הארורה חיבר את כולנו למשפחה אחת גדולה
    אז תודה לך נסיך קטן שנכנסת לחיינו ותמשיך להיות שם כמלאך שומר מעל
    על ידי alma 04/06/2010  08:16:17
  • שרון
    כתבת מאוד מרגש ונוגע
    מי יתן והזמן שיחלוף יקהה במעט את הכאב הנורא וענת תצליח לבנות מחדש את חייה ולהשתקם
    אמן
    על ידי ליא 04/06/2010  08:16:17

  • ליאן נסיכה שלנו 18/5/08
    על ידי מירב 30 04/06/2010  08:16:17
  • יווו שרוני

    על ידי מרינהM 04/06/2010  08:16:17
  • הדמעות זולגות, הגרון נחנק, הכאב עצום
    אני מקווה שענת היקרה תמצא את הדרך והכוחות להמשיך הלאה, הנסיך שלה בטוח יהיה גאה בה מלמעלה כמו שהיה גאה בה עד עכשיו

    יהיה זכרו ברוך
    על ידי ט י נ ק ר ב ל 04/06/2010  08:16:17
  • כתבת ממש מרגש והכאב בהחלט חונק ואין מילים


    תמר
    על ידי אiפק דין 04/06/2010  08:16:17

  • על ידי rinat24 04/06/2010  08:16:17
  • כשקראתי היום על ניבוש לא האמנתי שזה באמת הסוף

    [[[
    על ידי eli1808 04/06/2010  08:16:17
  • חזרתי עתה.
    הפרידה הייתה נוראה. זעקותיה פתחו שערי שמיים ועם רב וגדול בכה, זעק וייבב איתה.
    היא סיפרה לנו על רגעיו האחרונים. על החמלה, הרחמים, הנתינה, האהבה, הקירבה, הדמע והשחוק שהיו אצורים בם. בכל שניה ושניה.
    על החלטתה להניח לו. על החלטתו לא להקשות עליה.
    היא בכתה, ועוד תבכה לא מעט... אבל היא יודעת שהוקל לו.
    היא יודעת שברגעיו האחרונים - זה מה שהוא כבר רצה.

    בנות, אנו משפחה. משפחה אמיצה ומלוכדת. תמכו בה בשבעה. מי שיכולה - שתסע אליה.

    מנשקת כל אחת ואחת מכן.
    תודה לכן.


    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
    על ידי shemesh 04/06/2010  08:16:17
  • אין כאב יותר גדול, מהורה שנאלץ להיפרד מילד שלו לנצח

    [[[
    על ידי eli1808 04/06/2010  08:16:17
  • לא יכולה לעקל לא יכולה כבר, ואך שכתבת בכלל הכאב חונק
    *********************

    על ידי rit 04/06/2010  08:16:17
  • אני חושבת שנכנסתי להודעה הזאת עשרות פעמים, וכל פעם פשוט נחנקתי אי אפשר להסביר אפילו במילים כמה עצב הלב שלי מרגיש אפילו אין לי יכולת לשמוח עים הילד שלי. שראיתי אותו לראשונה הרגשתי כאילו אני מכירה אותו מלא זמן, כל כך רציתי שהוא יחלים הכרתי את ענת אישה מדהימה אמא שאין מה להגיד עליה. ועוד אחרי הכל היא הבינה שצריך לשחרר אותו ועל זה הלב שלי נקרע.
    אנחנו חייבות להיות שם בשבילה ולא רק עכשיו בימים האלו, אלא תמיד. את המסע האמיתי היא תתחיל אחרי הימים האלו.
    שמור עליה מלמעלה ותאיר לה את החיים אתה המלאך השומר עליה עכשיו ולתמיד
    על ידי sigalit37 04/06/2010  08:16:17


  • הכל כבר נאמר...אך.הדמעות עדיין מציפות.
    על ידי july5 04/06/2010  08:16:17
  • גם עלי עברה שבת קשה...
    וגם אני מרגישה שיהיה לי מאד קשה "לצאת מזה"... ואולי עדיין מאד מוקדם לקבוע, ובכלל לנסות "לצאת מזה"... אני נותנת לעצמי עדיין את הזמן להתאבל.
    אבל את יודעת, סיגלית (ועוד בנות), אתמול, כשהיינו שם, מיד אחרי הלוויה הנוראה, היא הייתה בסוג של "הקלה" (אם אפשר לקרוא לזה כך). היא הבינה שהוא כבר מאד מאד מאד סבל. הגוף שלו התעוות מכאבים, ושום סם הרגעה כבר לא עזר. גופו היה מכוסה כוויות, ולא ניתן היה לעשות מאומה. מיתרי הקול שותקו - והוא לא יכל אפילו לצעוק. הצינורות כיסו את גופו הקטן, נכנסו ויצאו מכל מקום ולכל מקום.
    והיא ישבה לידו, בנאמנות ומסירות עד אין קץ, וצפתה בשקט בכל הסבל הזה.
    ואז היא הבינה.
    היא הבינה שצריך, שחייבים, שכך הוא רוצה - להשתחרר.
    והיא עשתה זאת בהשלמה מלאה.
    אז נכון, היא כנראה מבינה זאת בראש - אבל הלב ימשיך לחפשו - תמיד.
    אבל בזכות ההבנה בראש - יקל עליה, ועל כולנו - לקבל את הכאב. לעבד אותו.
    כעת הוא משוחרר מכל מכאובי הגוף. הוא מלאך. הוא נמצא. ויהיה תמיד. פשוט בלי הגוף הכואב כל כך.

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
    על ידי shemesh 04/06/2010  08:16:17
  • שרון,
    את צדקת אמיתית,שליחת-מצווה..תודה לך שאת עוזרת כאן לנסות ולעכל משהו בלתי-נתפס..למה?????
    כל-כך קשה ולא-נתפס,נקרעתי מכאב כשראיתי את התמונות בפייסבוק.
    הנשמה היא אינסופית,מלווה ומחבקת בחום..
    אני מאחלת לאם- ענת, אור וחום בחיים וברכה בכל מעשייך
    יהי זכרו ברוך.
    על ידי מרווה 04/06/2010  08:16:17
  • לא יכולה להפסיק לבכות
    על ידי אורית27 04/06/2010  08:16:17
  • מצטערת מאמי פשוט עצרתי באמ צע הקריאה, הלב לא עומד בזה
    על ידי שירוש29 04/06/2010  08:16:17
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה


קישורים שימושיים
קהילה
כללי