אוקי, אז הנה אני הופכת את זה מסקר לדיון...

זהר, אני לא חושבת שזה כל כך פשוט,
עוד לא פגשתי אמא שאומרת שהיא רוצה שלילד שלה יהיה ביטחון עצמי נמוך. כבוד זה יופי- אבל זה לא כל מה שצריך כנראה בשביל ביטחון גבוה אחרת לכל ילדנו היה.
חוץ מזה- שמי אמר שלהגיד לילד כל דבר ותמיד לדבר איתו- זה אומר כבוד?
אני לדוגמא- ממש לא מסכימה עם זה, ילד מרוכז בחוויה של הדברים ולא חווה אותם דרך הראש, אלא הרבה פעמים דרך הגוף, ודרך הרגש. לא כל דבר צריך להסביר בעיניי ואני חושבת שלפעמים ככה זה כן תשובה.
כשאת אומרת לילד- אל תלך- כי זה מסוכן, אל תעמוד באמבטיה- כי זה מסוכן. את בעצם אומרת לו ככה. אין לו שום תפישה של מה זה אומר מסוכן- זאת בהנחה שאת לא אומרת לו: אל תתרחק ממני בגינה יכולים להיות כאן פדופילים, או אל תעמוד במקלחת כי אפשר לשבור את השיניים, את מבינה מה אני מנסה להגיד?
זה לא כל כך פשוט, ולהגיד סיסמאות כמו לתת כבוד אומר הקניית ביטחון זה קצת פשטני, גבולות יש גם במה שאת חושפת ומה שאת לא חושפת בפני הילד- ואם הייתי אומרת לך אם את בעד גבולות- רבים הסיכויים שהיית אומרת בטח
לפעמים אנחנו מסבירים- ולפעמים לא,
לפעמים אנחנו אמפתיים ולפעמים לא,
לפעמים אנחנו אומרים את כל האמת- ולפעמים פשוט לא,
כי ככה

, אלה החיים.
זו דעתי בכל אופן, וכל אמירה מוחלטת היא לא הוגנת בעיניי, ויכולה להחשב צדקנות.
כבוד בעיניי זה להבין שהילד חווה את העולם בצורה שונה ממני, ואני צריכה לכבד את זה ולא לפנות אליו ולהתייחס אליו כאילו היה בגילי