לעשות את מה שאת אוהבת או להיות עם מי שאת אוהבת? - הריון ולידה

shuliko

[[[

אורטל איזה מתגמלים? אני כדי לקבל דרגה ממשרד התמת צריכה
לעבוד משרה מלאה, פשוט בושה של מדינה, אמא לחמש ילדים
ואני לא חלילה באה בטענות על כך אבל לפחות היו מתחשבים ונותנים
גם דרגה נמוכה לאמא שעובדת 3/4 משרה.

קורעת את התחת עד 16:00, רצה לילדים והכל בלחץ,
הייתי מוכנה לעשות הכל ולעבוד גג עד 14:30, לחזור רגועה הביתה,
לעשות מקלחת כמה שניות, להכין צהריים ואז להוציא את הילדים בכיף,
אני רואה נשים אצלנו במושב, שבכלל לא עובדות, כל היום מטיילות,
לא אמהות לחוצות (כמוני) וזה בשבילי חלום נטו חלום.

אני כרגע לא טוב לי עם שעות העבודה בכלל אבל זה מה יש,
לא התחתנתי עם מיליונר ולא נולדתי למיליונרים

שיהיו ימים טובים ושפע של בשורות טובות!

גל, מאי, טל, שי ומתן
שה' ישמור עליכם מכל משמר

שולי - כל הכבוד לך. אבל עד כמה שאני זוכרת גם לך היה בעיה אז עם השעות........

כל אחת עושה מה שטוב לה, נכון אמרת.

אני אישית לא מסוגלת לחזור הביתה אחרי 19:00. זה נראה לי לא מציאותי לחלוטין
מייל:ortal_halag@walla.co.il
מסנג'ר: ortaly10@hotmail.co.il

ויותר מזה, בגלל שאנחנו אימהות, אנחנו צריכות לעשות שמיניות בעבודה,
כדי שלא יפטרו אותנו

[[[

היי,

עוד לפני שהתחתנתי ידעתי שאני הולכת להיות מורה.
עוד לפני שידעתי מי אני - ידעתי שאני אהיה מורה!
והנה, בגרתי, גדלתי, התפתחתי והלכתי להיות מורה ובאיזה שלב הצרפה אליי בתי הבכורה שישבה איתי בבית 9 חודשים תמימים וחשבתי שאני מתה.
כמה אפשר לשבת בבית ולשחק בזה ובזה ובזה ולראות טלויזיה עם התוכנית הזו? והגינה? דיי!!! אז הלכתי לעבוד והיא הלכה למעון עד 1630.
ואז נולדה בתי הקטנה - אני עם כבר כמה שנות וותק, וכבר רוצים אותי והילדה ישבה איתי בבית כולה חודשיים כי אני חזרתי לעבוד מוקדם! והיתה במעון עד 1630, כמו אחותה הגדולה.
ולא פספסתי שום דבר, ולא הרגשתי רע, ולא הרגשתי מותשת ולא הרגשתי רעה.
הרגשתי רעה כשישבתי בבית וגידלתי ילדה כשכל מה שרציתי לעשות זה לראות אנשים מבוגרים, לעבוד במקצוע שלי, ולא לשבת איתה ולראות איך היא מזיזה את הבובה מכאן לכאן. מרגש ככל שיהיה.

והשנה, בעזרת השם, יהיה לי רק יום אחד שאני אוציא אותה מהגן כי בשאר הימים היא תשאר ביול"א. ואני אקח אותה ב-4. מה לעשות? אני רוצה לפתח את עצמי, אני רוצה להוכיח את עצמי! די, אני לא רק "אמא של..." אני גם בן אדם, אני גם רעות.
זאת גם הסיבה שאני לא עושה עוד ילד בקרוב, כי פשוט לא בא לי עכשיו לפתח את האימהות שלי, ואם אני בסופו של דבר אני אגלה שפספסתי את הרכבת ויהיו לי רק שתי בנות? זה בסדר גמור. הן כל עולמי והן מאושרות כי אני מאושרת ואני מאושרת שאני לא ישובת בבית וחולמת על חיים אחרים.

אבל זאת אני, ואם מישהי מרגישה צורך עז בלהיות בבית ב-1330, סבבה - תעשו מה שטוב לכן, ושכל השאר יקפצו!
---
אמא מאושרת ומושלמת של קסם ופלא.

לולי כמה את צודקת ורעות אצלנו המורות בחטיבה עובדות השנה באופק חדש
עד אחה"צ, הן חייבות וזה משגע אותן כי בתכלס רוב מי שלומד הוראה
זה גם נוח בגלל השעות עם הילדים....
שיהיו ימים טובים ושפע של בשורות טובות!

גל, מאי, טל, שי ומתן
שה' ישמור עליכם מכל משמר

אני חושבת שכל אחת יודעת פה האם הבחירה בקריירה החלומית שלה תפגע באמהות או לא תפגע.
אני יודעת שאם הייתי בוחרת להגשים את החלום שלי לא יכולתי להיות אמא ולכן ויתרתי על החלום הזה.
הבוסיות העכשויות שלי הן אדריכליות, משרד משלהן, וימות העולם בשעה 16:00 נופל העט והולכים לילדים!!!!
והן מצליחות ומוכרות וקרייריסטיות מעולות.
אבל אותו חלום שלהן אותה קריירה שהן בחרו בה מאפשרת להן לשלב בין אמהות לבין קריירה.

לא בכל מקצוע ולא בכל דבר זה אפשרי.

דוגמא: אם את רוצה ללכת להיות מנהלת מרכז שירות בסלקום את לא יכולה ב16:00 לזרוק את העט - המרכז פתוח עד 19:00 ואת תהיי עד 19:00 - ואת סלקום לא מעניין אם את אמא או לא אמא - להיות או לחדול!!!!

באהבה, סיון

וואווווו איזה שרשור.... קראתי כל תגובה, כל מילה...

אני אנסה לתת זווית קצת אחרת לעניין. לא כאמא, אלא כילדה, שאמא שלה בחרה בלהגשים את עצמה ולפתח את הקריירה שלה, לצד האמהות.
ככה אני זוכרת את הילדות שלי: שוכבת במיטה בשעות הערב המאוחרות ומעמידה פנים שאני כבר ישנה, כדי שסבתא שלי לא תדע... אבל בעצם עושה מאמצים אדירים לא להירדם!!! למה??? כי אני מחכה לאמא שלי, שיוצאת מהבית לעבודה בשעה 6.30 (לפני שאני מתעוררת) וחוזרת מעבודה/לימודים לתואר שלישי בסביבות 22.00 (כשאני כבר אמורה מזמן לישון)... ולכן אני מפחדת להירדם, כדי לא "לפספס" אותה... חצי שעה איתה, כי יותר מזה אני לא יכולה, כי אני כבר ממש-ממש נרדמת...

ואני יודעת בוודאות שאמא שלי אכלה את עצמה בגלל זה... אבל גם אם היתה בוחרת בלהיות יותר בבית ופחות קריירה, עדיין היתה אוכלת את עצמה... כנראה ככה זה כשאת אמא.

אגב, לא קשה לנחש מה הבחירה שלי....

יולי, ממש ריגשת אותי עם הסיפור שלך
יום נישואין

ואהוו איזה שירשור !!!
בגלל שאני מגדלת את הילדים שלי לבד, אני לא יכולה להרשות לעצמי
לא לעבוד או לעבוד בחצי משרה אני חייבת חייבת לעבוד משרה מלאה !
אני 10 שעות מחוץ לבית !בהתחלה הלב שלה היה נאכל אבל היום לא
השלמתי עם זה הייתי מתה מתה להוציא את ספיר מהגן ! לקבל אותם
בבית אבל אין מה לעשות אני חייבת כסף כדי לחיות !
כל אחת עושה את הבחירות שלה.
לא מזמן נתקלתי במטפלת ששומרת על שלושה בנים עד 20:00
הילד האחרון היה בן 4 חודשים היא אמרה לי כן אני מוציאה אותו ב17:00
מהצהרון וההורים מגיעים לפעמים גם אחרי 20:00 הלב שלי נקרע!
לא מסוגלת להבין את זה פשוט לא!
אמא שלי תמיד עבדה ומהצד של הילדה זה קשה!

כל אחת וההחלטות שלה וכמו ששרון אמרה אמא טובה=אמא שטוב לה
אבל איך "מטפלים" ברגשות אשמה?

גנית

[[[

וואו, כאילו כל אחת אמרה צד אחר שמנגן בי, ובזמן האחרון יש להודות על האמת אני חיה בסרט הזה ומתמודדת עם הדילמה הזו יום יום.
בתור משהי שהשקיעה במסלול שלה (לימודים +עבודה+סטאג') 9 שנים (!!!)
אני יכולה לבוא ולומר- רק בגלל שהחלטת החלטה בגיל 22, לא אומר שאת צריכה לשלם עליה כל החיים.
מה לעשות שאם אני אעבוד בתחום שלי ואלך כל יום ב16:00, אני אתקע, לא יתנו לי לנהל פרויקטים כי הישיבות מתנהלות מאוחר, ואני בעצם לא אממש את מה שאני טובה בו.
אני אוהבת את המקצוע שלי, כן. אני גם חושבת שהוא חלק ממני וזה לא לטובה, כי הויתור הופך את זה לקשה יותר.
אבל- אני החלטתי שיכולים להיות דברים נוספים שאני יכולה לעשות שלא יבואו על חשבון הזמן שאני רוצה להיות עם הילדים. ואני הולכת להשקיע השנה בהכשרה נוספת, ואם יסתדר לי לחזור לעסוק במקצוע אח"כ- יופי, ואם לא- לא נורא.
להגיד שאני שלמה עם הצעד? ממש לא, כי אני לפני שאני יודעת מה האלטרנטיבה אומרת. אבל היא מספיק חשובה לי שהיא לפחות שווה בדיקה. אם עוד שנתיים מהיום לא אצליח להתפרנס ממנה ולא אהנה ממנה, תמיד אוכל להחליט שאני חוזרת למקצוע, אני לא חושבת ש-30 זה גיל כל כך מבוגר... זה הגיל שרובנו עוברות את המשבר הזה, ואף אחד לא יעמוד עליך עם הסטופר אם תחליטי שאת מקבלת החלטה שונה עוד שנתיים שלוש.
אבל אם לא תנסי, אז לא תדעי.

ויש עוד נקודה- יש עוד הרבה מאד משתנים שמשפיעים במשוואה הזו- אם הילדים במסגרת עד 16:00 ואז אוספת אותם סבתא, זה ממש לא אותו הדבר כמו בייביסיטר, ואם הבעל חוזר לפעמים בחמש- זה גם ממש לא אותו הדבר כמו בעל שעובד בעבודה שהוא לא נוכח- ומה לעשות שהוא המפרנס ושם אין פשרות.
כל הדברים האלו משפיעים על האלטרנטיבה שהילדים מקבלים. למי שאין מערכת תמיכה של בעל/משפחה, המשמעות היא מסגרות נוספות, וההחלטה שהולכים בכיוון הזה יותר קשה, כי איכשהו- זו תמיד את שבחרת לא להיות איתם, גם אם זה למטרת פרנסה והגשמה ואת צריכה לחיות עם זה.

אני חייבת לומר דבר נוסף. שולי, כרגיל, כותבת דברי חוכמה .
אני מאד מאד מאד מתחברת למה שכתבת, בעיקר כי דברייך מכוונים למסר מאד חשוב:
היפטרו מרגשי האשמה!!!!!!!!!
תפסיקו כל הזמן לומר לעצמכן על מה "ויתרתן", ומה "חסר" לכן!
במקום זה, תתחילו לומר לעצמכן, לסביבה, ולכל מי שמוכן לשמוע - מה אתן עושות, מה בחרתן לעשות עבור עצמכן!
בשביל אחת - הבחירה בבניית קריירה משגשגת - זו הבחירה האופטימלית עבור עצמה, ועבור ילדיה - כי הם מקבלים אמא שעשתה בחירה אופטימלית עבור עצמה, ובשביל השנייה - הבחירה בלידת ילדים והימצאות צמודה איתם בשנות גדילתם היא הבחירה האופטימלית עבור עצמה ועבור ילדיה - כי הם מקבלים אמא שעשתה בחירה אופטימלית עבור עצמה...
תפסיקו לשפוט את עצמכן בחומרה כל כך גדולה.
תפסיקו לשפוט אחת את השניה בחומרה כל כך גדולה.
ותפסיקו לתת לאנשים אחרים לשפוט אתכן בחומרה כל כך גדולה.
כל אחת עושה את בחירותיה, וחיה את החיים של עצמה בלבד. לא של אף אחת אחרת.
בשביל אחת, א' הוא הנכון ביותר
בשביל השניה - רק ב' ואין בלתו.

אלו החיים. ככה זה. אין פה עניין של "ויתורים" (על אימהות, על קריירה, או על what ever), יש פה עניין של בחירה שהיא הכי נכונה והיא אישית לכל אחת ואחת.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

גם אני קראתי כל מילה...
אני יכולה לספר שאצלי המחשבה השתנתה עם השנים.
לפני הלידה הראשונה היה ברור לי שאני מתמסרת לאמהות, כל כולי.
היום אחרי 3.5 שנים בבית, אני כבר חושבת אחרת.
יום אחד הילדים יגדלו ואני ימצא את עצמי לבד בבית, אחרי ששנים אני מחוץ לשוק העבודה, בעלי התקדם והתפתח בזמן שאני גידלתי את ילדי, ניקיתי, כיבסתי, בישלתי.... ומה עכשיו??
אין לי ספק שאני יצא לעבוד כשהקטנה תיכנס לגן. למזלי יש לי עזרה מאמא שלי וחמתי ככה שאני יודעת שהילדים בידיים טובות. לא יודעת עוד איך אני נפרדת מהם אבל ברור לי שזה יקרה למען השפיות שלי.
אני מתכוונת לעבוד 3/4 משרה כי כשאת אמא את צריכה לוותר למען הילדים, אין מה לעשות.
אני מאוד מתחברת לעניין שאת אמא טובה שטוב לך,
אבל ראיתי מקרים של אמהות מסופקות, שעובדות עד 20:00 בערב, מתקדמות, מרויחות מה שאני יכולה רק לחלום, אבל הילדים לא מאושרים!! יש לי שכנה שילדיה במסגרת עד 16-17 ואז המטפלת מוציאה אותם עד 20:00. רוב הימים היא לא רואה אותם. הילדים נהנים מרווחה כלכלית, צעצועים, נסיעות לחו"ל, אבל מתגעגעים לאמא

בנות

יולי מג, קרעת את ליבי
[

מיטל - (נסיך החלומות)

אם אמא שמה את הילדים לפני הצורך שלה במימוש עצמי, בסופו של דבר היא תהיה לא מאושרת - כי לכל אחד יש צורך במימוש עצמי. את לא רוצה להרגיש שאת מלאה מכאן ומכאן? את יכולה להיות אמא טובה ולעבוד עד 1600 1700.
זה לא גורע מיכולתך כאימא, אבל כשיום אחד תתעוררי (לא את ספציפית, כל אמא) ותגלי שהנה את בת 40 והילדים גדלו ולא צריכים אותך כי החברים/הספרים/חוגים יותר חשובים ממך ולך אין שום דבר בחיים כי נתת את שנותייך הטובות באיזו עבודה שלא תואמת את כישורייך ושאת לא אוהבת כי רצית לעבוד עד 1300 כדי לגדל אותם, אז חבל מאוד.
אני לא מתכוונת לשבת בבית ולגדל אותן.
אני כמורה עובדת עד 1500, ויש ישיבות צוות פעם בשבועיים ואז בעלי נמצא איתן וחמותי מביאה את הגדולה לגן פעם בשבוע וזהו.
אני מבלה איתן כל אחר צהרים, חוגים, גני שעשועים, טיפול בכלב, טיפול בבית הכל עליי. והן לא מרגישות שיש להן חסך אימא.(לפעמים יוצא שהגדולה אומרת לי , אני רוצה את אבא - שעובד עד 7 בערב רוב השבוע!)
ולגבי הנשים שעובדות עד 19 20 - מה לעשות, יש גם כאלה. זה בא על חשבון הילדים וזה אכן מצער. הן יכולות היו למצוא סידור עם הבעל בשביל זה. גם הבעל יכול לתרום משהו למען הילדים.
אני ובעלי אמרנו שהילדים לפני הכול ולכן אנחנו או ההורים של אחד מאיתנו נמצאים איתם, רק כדי לא לזרוק אותם אצל המטפלת.. אבל... הנה ביום ראשון אני נוסעת ליום עיון בראש פינה והן תהינה אצל המטפלת. וזה מה שיש.
פעם ב.. מותר.

(דיברתי הרבה, אני מקווה שיצא מובן)

נ.ב. רק עכשיו ראיתי שאת כתבת בערך את אותו דבר כמוני, בהודעה על המימוש העצמי...

נגה
יום נישואין

אני בחרתי להיות עם הילדים שלי.
אני לא מוכנה שמישהי אחרת תשכיב את הילדים שלי לישון.
ואני לא מוכנה שמישהי אחרת תאסוף את הילדים שלי מהגן.
תמיד אמרתי שאני אהיה בשביל הילדים שלי בכל שלב בחייהם
ולא אפספס דבר.

_____________________________________________
גאיה וקורן שלנו