רציתי לשתף אתכן קצת על הגן השפתי - הריון ולידה

כפי שאתן יודעות מעין הולכת לגן שפתי. גן שפתי הוא גן תחת מטריית הגנים המיוחדים והוא אכן גן מיוחד מאוד.
אני רוצה קצת לספר לכן על הדרך שעשינו ועל הגן ע"מ להוריד את רמת החשש של הורים שילדם זקוק לגן כזה וכן לסבר קצת את האוזן ולהביא יותר מידע כי אני יודעת שיש לא מעט בורות בתחום הזה (עד שנכנסנו לזה - גם לנו לא היה מושג מה זה...)
אז הכל התחיל כך - לפני כשנה מישהו שחשב שהוא מכיר היטב את מעין פנה אלי ואמר שהוא מבקש ממני ללכת לעשות אבחון למעין כי הוא חושש שיש לה בעיית תקשורת קלה, מעין אז בקושי דיברה וכשכן דיברה זה היה לא ברור, לא היתה גמולה - ולא הסכימה להיגמל, בגן שיחקה הרבה לבד - אבל גם עם ילדים אחרים. אחרי שאישי ואנוכי שוחחנו לא מעט בעניין, החלטנו לבדוק עם רופא הילדים שלנו מה עושים. רופא הילדים שלה מכיר אותה היטב, בילינו אצלו ואיתו לא מעט עם דלקות הריאה החוזרות שלה, הוא ביקש מאיתנו להביא אותה שוב בתור כפול ע"מ שיעשה לה אבחון משלו ואז יחליט מה יהיה הדבר הנכון לעשות. הוא בדק עפ"י שאלון די הרבה פרמטרים ואמר שנראה לו עפ"י ההכרות ועפ"י השאלון שעיקר הבעיה היא שפה ולא תקשורת - אבל שהוא יפנה אותנו לאבחון מסודר. רצינו את האבחון הטוב ביותר והוא הפנה אותנו לשניידר.
בשניידר עפ"י סיכום האבחון של רופא הילדים נקבע לנו אבחון עם פסיכולוגית וקלינאית תקשורת (עשינו בעבר אבחון של קלינאית תקשורת שהיה שגוי מיסודו ולכן חששתי מאוד מ"סיבוב" נוסף עם קלינאית תקשורת) היו לנו שלושה מפגשים עם מעין ועוד אחד - מסכם - לבד. בשלב הזה כבר ידענו שאין לה שום בעיית תקשורת, זה כבר מהמפגש הראשון ירד לחלוטין, ואז הוטלה עלינו הפצצה - שההמלצה העיקרית היא שמעין תלך לגן שפתי. לא היה לנו מושג שזה הכיוון, לא היה לנו מושג מה זה גן שפתי, בעיקר לא היה לנו מושג מי נגד מי ולמה ואיך. היינו בסוג של שוק. היו דמעות, הרבה דמעות (שלי כמובן...) מה עשיתי לה, מה יהיה איתה, מצד אחד לא רצינו שהיא תלך לגן מיוחד כי "מה יגידו" מצד שני ככל ששמענו יותר על הגנים השפתיים הבנו שזה יהיה הדבר הנכון לה.
ואז התחלתי לחפש במערך החינוך של העירייה לאן ולמי צריך לפנות. מהטלפון הראשון שעשיתי ואז היום - כל מפגש שלנו עם מי מאנשי העירייה הפתיע אותנו לטובה. כל העוסקים בתחום זה באים עם המון חום ואמפטיה, עם המון הבנה לבלבול ולתסכול של ההורים. העברנו את האבחון לפסיכולוגית מטעם החינוך, במזל סיימנו את האבחון ופנינו לעיריה שבועיים לפני ועדת ההשמה האחרונה לפני שיבוץ של העירייה. בועדת ההשמה ישבו הפסיכולוגית שכבר פגשנו, האחראית על הגנים המיוחדים, נציגת ועד ההורים העירוני ועוד 2-3 נשים שנושאות תפקידים בכירים - ואני לא זוכרת כבר מי הן ומה תפקידן. הלכנו עם מעין (ביקשו להביא תמונה, החלטנו להביא אותה) ביקשנו מהצוות שיושב שם לא לדבר על להגיד "גן" והחלטנו שבמקום זה נדבר על "מסגרת" הן שיתפו איתנו פעולה (לא רצינו שמעין תילחץ מזה שהיא עוברת לגן חדש, זה היה במאי או יוני, וחבל לעסוק בדברים הרבה לפני זמנם) בד"כ הן מחליטות שלא בנוכחות ההורים, אנחנו קיבלנו תשובה מיידית שאמרה "היא תוכל לקבל המון מהמסגרת הזו".

אז מה זו המסגרת הזו בעצם?????
גן עירייה, של 12 ילד.
הצוות מונה - גננת של חינוך מיוחד (וגם מחליפתה היא גננת לחינוך המיוחד) סייעת שעובדת כבר שנים רבות עם התחום הזה, סייעת נוספת מטעם העירייה - כי הילדים קטנים, ובת שרות לאומי, זה הצוות הבסיסי, היומיומי.
מעבר להן - קלינאית תקשורת שבאה ליומיים מלאים, מרפאה בעיסוק שמגיעה ליומיים מלאים, פסיכותרפיסטית שמגיעה ליום בשבוע ופסיכולוגית שמלווה את הצוות ומגיעה מפעם לפעם לעשות תצפיות.
לכל ילד קובעים תוכנית עבודה שנתית שכל נשות הצוות מתמקדות בה בכל פנייה שלהן לילד, לכל ילד תוכנית שונה, כל אחד עפ"י צרכיו המדוייקים.
הילדים מטופל כמכלול - בכל צרכיו ומקדמים כל אחד בדיוק במקומות שצריך.
לצוות יש לא מעט ישיבות בערב.
הן מביאות הרבה מאוד לב ונשמה וזה מקסים לראות את הקשר שנוצר בין הילדים לצוות.
להבדיל מגן עירייה רגיל - יש המון עידוד מצידן לבוא ולראות איך הם עובדים, לבוא לקבל הדרכות, יש מחברת קשר שבה רושמים אם יש דברים מיוחדים או הערות מסויימות, והכל מאוד פתוח - כך שבמרכז עומד הילד.
השיפור אצל מעין מדהים. היא חוזרת ומספרת מה היה בגן, על מה דיברו במפגש, עם מי היא שיחקה, היא שרה ומבינים את המילים (אני יודעת שלרובכן זה ברור מאליו... לנו לא....) מיום ליום היא יותר מובנת והמשפטים שלה יותר ויותר מורכבים, היא למדה שלא חייבים לבכות ע"מ לקבל מבוקשה אלא שאפשר להסביר - דוגמא קטנה - קנינו ליובל מיטת נוער ולקחנו אותן לקנות כלי מיטה חדשים, לשתיהן - הראיתי למעין כלי מיטה עם פסים, היא לא רצתה אותם, לחצי שנייה התחילה לעשות קולות של בכי ואז הפסיקה ואמרה בבהירות "אמא, אני לא רוצה כזה, אני רוצה עם ציור, של ילדים".
אם לפני כמה חוד' היא לא ניסתה אפילו לדבר עם ילדים שהיא לא מכירה אז היום אין לה שום בעיה לגשת ו"להתחיל" איתם, להציע להם לשחק איתה, הבטחון העצמי שלה עולה ועולה במפגשים כאלה ואחרים וזה מדהים.

המטרה העיקרית והראשונית של הגנים שמיוחדים בכלל והשפתיים בפרט היא להביא כמה שיותר ילדים בכמה שפחות זמן לחינוך הרגיל תוך כדי שילוב הדרגתי מאוד שנעשה בגני הילדים אליהם הילדים משתייכים עפ"י אזור המגורים השילוב נעשה עם מי מבנות הצוות של הגן, מישהי ידועה ומוכרת לילד.

אם יש למישהי שאלות - אשמח לענות כאן - או במייל inbar_l@hotmail.com

מקווה שעזרתי לפחות למישהי אחת....