סיפור ההריון והלידה של מעיין - הריון ולידה

סיפור ההריון והלידה של מעיין
הקדמה:
סיפור ההריון מתחיל עוד מההריון הראשון שלי כשהייתי עוד צעירה ותמימה ,הייתי 9 חוד' אחרי החתונה לא רציתי ילדים והיו לי תכנונים מפה ועד הודעה חדשה ...
ואז ביום בהיר אחד גיליתי שאני בהריון למרות שלקחתי גלולות ואפילו לא פיספסתי אחת !!!!!! ההריון עבר יחסית חלק עם סכרת הריון קלילה שטופלה בדיאטה .
ואז נולדה נטע המדהימה שלי ,הייתי בשוק מהיצור הקטן ,אחרי כשלוש שנים החלטתי שאני רוצה עוד ילדים והלכתי לרופא שהפנה אותי למרפאת פוריות כי לטענתו 5
שנים ללא אמצעי מניעה מצדיקים בדיקה ,עדיין היתי תמימה ...עברנו מלא בדיקות והרופאה שם טענה שאין לי סיכוי להכנס להריון טיבעי מבעלי ,משהו על כך שהזרע שלו לא
מצליח לחיות אצלי בגוף מספיק זמן בשביל להפרות את הביצית (חסכתי מכן הסברים רפואיים לא חשובים ) ..קבענו שעוד שבועיים אחרי שאקבל מחזור נקבע צילום רחם....
מיותר לציין שבאותו החודש גיליתי שאני בהריון ,ההריון ההוא היה מלא בשימחה הכל היה תקין : שקיפות, סקירה ומה רבה שימחתנו הייתה שגילינו שאני בהריון עם בן ,בעלי
היה בעננים ... עד שביצעתי חלבון עוברי שלא היה תקין ,נשלחתי אחר כבוד ליעוץ גנטי (אחרי מריבה עם הרופא שלי דאז שטען שאין צורך לגשת ליעוץ גנטי כי אפילו מי שפיר
לא יעשו לי כי התוצאה תקינה רק אחד ההורמונים היה קטן בחצי ממה שהוא אמור להיות ואין צורך ,אני התעקשתי וטוב שכך) אני אחסוך מכן עוד פרטים ואומר שלאחר מי
השפיר נחרב עליי עולמי וגיליתי שהעובר שלי חולה במחלה גנטית קשה, הפוגעת רק בעוברים זכרים ,הנקבות יכולות להיות נשאיות אך לא חולות . ביצעתי הפסקת הריון בשבוע 25 .
איבדתי את התמימות .
לאחר ההריון ההוא הייתי מפוחדת ומבועתת מהאפשרות של להכנס להריון שוב ,אך החלטתי לצאת למלחמה והתחלתי לחקור וגיליתי שישנה אפשרות לבצע טיפולי הפריה
עם PGD שזה איבחון טרום השרשתי, בקיצור בדיקת העוברים במעבדה על מנת לוודא האם הם חולים או לא .
עברתי 7 טיפולים שלא הצליחו ,הייתי שבורה לרסיסים ....(שוב גם פה חסכתי מכן את המילחמות בממסד ובבירוקרטיה לאישורים למינהם)
לאחר 7 טיפולים והבנתי שהרופאה שלי בעצם לא יודעת מה לומר לי והמשפט של צריך סבלנות רק מעצבן אותי יותר ...החלטתי לקחת פסק זמן על מנת להבין איך ממשיכים
מפה...באותו החודש גיליתי שמאחר לי המחזור. הייתי כ"כ מבועתת שממש לא רציתי לבדוק, החלטנו לבצע סיסי שילייה בשבוע 11 על מנת להימנע מלידה ,ולבצע הפלה
במידת הצורך ,היום בו קיבלתי את התוצאות היה אחד הימים המרגשים והיפים בחיי ,בבטן הייתה בת בריאה . ההריון היה קשה מאוד ,עקב התעלפויות קשות לכל אורך
ההריון ,הייתי מתעלפת 3-4 פעמים ביום ,סכרת הריונית קשה מאוד שטופלה באינסולין ,ולקראת הסוף גם התחלה של רעלת הריון ועלייה מטורפת במשקל 32 קילו ,הוחלט לתת לי זירוז בשבוע 37
ולסיים את ההריון ,לאחר 30.5 שעות בחדר לידה נולדה הילה ,בלידה עם זירוז אך ללא משכחי כאבים (ממש לא מבחירה ,חשבתי שיש עוד זמן) ובסוף הכל התקדם מהר ולא
הספקתי ...הילה מילאה אותי אושר עצום והייתה תינוקת רגועה ומאושרת שמילאה אותנו ואת אחותה הגדולה אושר גדול ....

ההריון והלידה של מעיין
ההריון של מעיין נפל עליי כרעם ביום בהיר ,הייתה לי תינוקת בת 9 חוד' מי חשב על עוד הריון ,כן אני יודעת מה קורה כשלא משתמשים באמצעי מניעה אבל לקח לי 7.5 שנים
להיכנס להיריון אז מי חשב שזה מה שיקרה ...הייתי בשוק ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי ,יותר מזה היו לי הרבה רגשות אשם שהילה עדיין קטנה ולא מספיק הייתה הקטנה ...
ההריון היה יותר קשה מקודמו לא רק מבחינה פיסית אלא מאחר ופוטרתי בהריון (הבוס שלי גילה שאני בהריון ו-5 ימים אח"כ פיטר אותי ,עבדתי שם חודשיים וחצי ..) אז גם
המרדף אחר עבודה וגם סכרת קשה עוד יותר מההריון הקודם שנתגלתה בשבוע 8 . וסופו שלי דבר מצאתי עבודה טובה יותר מהקודמת אליה התקבלתי בחודש רביעי ,
כשהם מודעים לכך שאני בהריון יחסית מתקדם. את ההריון הזה ביליתי את מרביתו בבי"ח באישפוז ,צירים מוקדמים בשבוע 25 סכרת לא מאוזנת למרות כמויות עצומות של
אינסולין (למי שמבינה בזה 300 יחידות אינסולין ביום ולמרות זה סוכר 200 ) ידעתי כל ההריון שכל ביקור אצל הרופא שלי במח' הריון בסיכון ,אני אשלח אחר כבוד לאישפוז .
בשבוע 32 אושפזתי לאיזון סוכר וגילו שאני עם צירים סדירים ופתיחה של 1.5-2 ,הכינו אותי לזה שיתכן ואלד פג ואפילו ביררו היכן יש פגייה פנויה מאחר ולא היה מקום בפגייה
לאחר אישפוז של שבועיים שוחררתי לביתי .
בשבוע 36+6 אושפזתי שוב ,הרגשתי רע מאוד ,הזרקתי לעצמי 5 פעמים ביום ודקרתי את עצמי לבדיקות סוכר לפני ואחרי כל ארוחה ,הייתי מלאה סימנים כחולים בידיים
ובבטן כבר לא יכולתי יותר ,מנהל המחלקה הגיע לבדוק אותי בעצמו ,לא היה רופא במחלקה שלא הכיר אותי ובא לצפות במקרה המוזר ....התחננתי למנהל המח' לזירוז ,
הוא לא הסכים, הוא טען כי עוברים לאמהות חולות בסכרת הבשלת הריאות שלהם מתבצעת רק בשבוע 38 + ,היו מחלוקות קשות בין הרופאים ,חלק טענו כך וחלק טענו שאני
סובלת מאוד עם צירים חזקים מאוד (100 -120 ) עם פתיחה של 3-3.5 עם סוכר שלא משנה מה ניסו לעשות רק עלה ועלה ,ועדיף לסיים את ההריון ,הכניסו והוציאו אותי מחדר לידה בערך 4 פעמים .
ביום שישי 17.9 ערב יום כיפור 8:00 בבוקר: נשלחתי לחדר לידה למוניטור ואולטר' יומי ,לא הרגשתי כ"כ טוב והיו לי הפרשות חומות כבר יומיים וגם יצא הפקק הרירי יומיים קודם .
באולטר' הרופאה שואלת אותי אם אני מרגישה תנועות ,עניתי שהבוקר עוד לא אבל היא בטח ישנה ,הרופאה לא נראתה מרוצה ואמרה שנעשה מוניטור ואח"כ נבצע שוב אולטר'
עשיתי אולטר' וגם שם במבה שלנו עושה בעיות ...המוניטור לא מצא חן בעיניה והיא קראה שוב לרופא בכיר יותר ששאל אם אני מרגישה תנועות ,הוא הסביר לי שיש דופק אבל
לא ניצפו תנועות באולטר' והוא חושב שכדאי להתחיל זירוז ...התקשרתי לבעלי שיגיע ואמרתי לו שאין לחץ כי ידעתי שאצלי הלידות ארוכות מאוד.
הוכנסתי לחדר לידה מס' 6 ביצעו חוקן וחוברתי לנוזלים והמתנתי לבעלי ושיחברו אותי לזירוז ,בעלי הגיע בסביבות 11 ועדיין לא חוברתי לזירוז ,ביקור הרופאים הגיע
ומתמחה אחד מעמבן נכנס והתחיל להקריא את התיק הרפואי שלי וטען בפניי הרופא הבכיר שלדעתו אין סיבה לזירוז (בשלב הזה אני כבר עם דמעות בעיניים חשבתי ששוב
מחזירים אותי למחלקה )ואז הגיע רופא בכיר יותר ועם המזל שלי הרופא שלי מקופ"ח ,הוא ראה אותי ושתק ואז המתמחה התחיל שוב להקריא את התיק ,הרופא שלי עצר אותו
ואמר ,אני מכיר את התיק שלה ואותה תתחילו זירוז לכמה שעות ונראה איך מתקדם .
14:30 –חוברתי לפיטוצין והצירים התחילו להיות צפופים וכואבים אבל לא ראו אותם במוניטור פיתאום הופיעו צירים של 20-30 אבל כל דקה .
הייתי מאוד מודאגת שיחזירו אותי שוב למחלקה .
19:00 – החלפת משמרת של המיילדות ,ואני שומעת אותן מחוץ לחדר אומרות חדר 6 כנראה חוזרת למח' ,לא הפסקתי לבכות ,נכנסה המיילדת החדשה , הציגה את עצמה
ושאלה איך הכאבים אמרתי שכואב מאוד והיא שאלה אם אני רוצה משכח כאבים אמרתי שאם מחזירים אותי למחלקה אין לי טעם לקחת והיא אמרה לי בקריצה אל תדאגי את
יולדת במשמרת שלי בסביבות 19:30 הרגשתי שהכאבים מתחזקים והרגשתי שאני צריכה פיפי וביקשתי מהמיילדת שתנתק אותי על מנת שאוכל ללכת לשירותים ,היא כמובן
לא הסכימה ואמרה שבגלל מיעוט התנועות והפיטוצין היא לא יכולה לנתק אותי ושהיא תביא לי סיר ,הייתי מזועזעת והיא הציעה להוציא את כולם מהחדר כדי שלא יהיה לי
פחד במה ,איך שהתרוממתי הרגשתי מין פאק כזה כאילו מישהו נותן לי מכה קטנה בבטן /איבר המין ניסיתי לעשות פיפי אך הרגשתי מים אמרתי למיילדת והיא בדקה ואמרה
פתיחה 5 וירידת מים ברורה !!!!! כמעט ונישקתי אותה ואמרתי לה שעכשיו אני רוצה אפידורל ,המיילדת יצאה לקרוא למרדים . לאחר כ-10 דק' הרגשתי כאבים מטורפייייייים
ולחץ בפי הטבעת וצעקתי לבעלי שיקרא למיילדת ולמרדים עכשיו!!!! אני לא יולדת שוב בלי אפידורל !!!!! המיילדת הגיעה (יום כיפור להזכירכן ,היה ריק בחדר לידה ) ואמרה חמודה ,שום אפידורל לא יהיה היום ,את בלידה . כמה לחיצות והקטנה שלי נולדה בשעה 19:47 בערב כיפור במשקל 3140 גר' בשבוע 37+2 .