בנות, אני מבינה מה אתן אומרות.
ויש הרבה צדק בדבר שהיא טרחה להתלונן רק לאחר פרק זמן גדול שעבר, לכאורה, מקרות המקרה.
על כך אין ויכוח, וזה מה שמעלה את עיקר סימני השאלה (ואני חושבת שלי אישית חבל שכך... כי יש פה שיקולים זרים, וחבל.).
אבל אני חושבת שהטרדה מינית היא הטרדה מינית, היא הטרדה מינית.
ולא משנה האם זו "טפיחה" ידידותית (

) בישבן, או ליטוף מקרי של היד, או חיבוק "חברי" מסביב לכתפיים, או קריאה בשם "מיידלע", או התעניינות "תמימה" בסדר יומך, בזמן הגעתך הביתה ובמועד יציאתו של בעלך למילואים, או במקרה הפחות נחמד (שנתקלתי בו אישית - לקוחה שלי) - התעניינות בהרגלייך המיניים ובצורת הגעתך לסיפוק עצמי (כן כן... הטרדה מינית היא הטרדה מינית היא... הטרדה מינית).
אז... הצורות הן רבות ומגוונות, פוגעניות, חודרניות, כוחניות, מלאות סרקזם ברב המקרים (במיעוט המקרים מדובר על "סתם" רוע וניצול מעמד...

) - וראויות למיגור בכל דרך.
ואונס?... לא מאחלת לאף אחת אף פעם להגיע לשם. זוהי פסגת הפירמידה, שבסיסה הוא במקרים שכאלו, של ישיבה לכאורה "תמימה" בבר, ואח"כ הפלה על הדשא... וההמשך ידוע, לצער כולנו.
אז כן - יש הרבה טעם להילחם בזה, ובכל הכוח.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T