יואו....

מיכל עושה "מחוייבות אישית" במסגרת מחוייבות אישית בביה"ס (כיתה ט'), היא חונכת ילדה בעלת קשיים מכיתה ד'. אז מיכל שלי נפגשת עם הילדה בביתה פעם בשבוע למשך שעתיים - והיום הוא יום המחוייבות. היא ביקשה ממני לקחת אותה לבית הילדה, שגרה בקצה השני של הישוב שלנו. הסעתי אותה לבית הילדה, היא הראתה לי את שער הבית וקבעה איתי שאבוא לקחת אותה משם כעבור שעתיים. נסעתי בחזרה הביתה.
כמה דקות אחרי שהגעתי הביתה, טלפון מהילדה - "איפה מיכל?"

אמרתי לה שהרגע הורדתי את מיכל ליד שער הבית, ויכול להיות שהיא פגשה חברה ברחוב ועמדה לדבר איתה, ותכף תיכנס אליהם.
כעבור 5 דק' - טלפון נוסף, הפעם מהאמא של הילדה. "מיכל לא הגיעה"...

עכשיו כבר ממש, אבל מ-מ-ש נכנסתי להיסטריה קלה... (כולל קשיי נשימה, פרכוסים ורעידות...

) אמרתי לאמא שלפני פחות מ - 10 דק' הורדתי את מיכל ליד שער הבית... ושאני ממש דואגת, אז אני יוצאת בחזרה אליהם עם האוטו, בתקווה שאראה אותה בדרך...
אני מגיעה אליהם - אין מיכל

. בלעה אותה האדמה...

(חס ושלום!!!!! טפו!!!!!)
עמדתי עם האמא והילדה בחוץ, וכמעט בכיתי....

פתאום - טלפון. הבת שלי מהבית, צורחת שהיא עמדה בחוץ והשער שלהם היה נעול, אז היא החליטה שהם לא בבית, וחזרה הביתה!!! כן... מהקצה השני של הישוב... והיא בקריזה וצורחת... ואני עומדת עם האמא והילדה בחוץ...
תזכירו לי, מי אמר שגיל שנתיים זה קשה?...שרון (הקצת מבוהלת עדיין...)