שאלתי בפורום של שרוני, רוצה לשאול גם אתכן. ארוך... - הריון ולידה

איך ללמד ילד להגן על עצמו בלי ללמד אותו אלימות?
יש בגן של לינוי שני ילדים (בן ובת) די בעייתיים.
שני הילדים האלה באים ממשפחות טובות, אבל די מציקים ולא רק ללינוי.

דוגמה:
לינוי חזרה מהגן וסיפרה שמ' דחפה אותה מהמגלשה.
שאלנו את לינוש: "אז מה עשית?"
היא ענתה: "דחפתי אותה בחזרה!"

אני ובעלי היינו בתוך תוכינו די גאים בעובדה שלינוי ידעה להגן על עצמה,
וגם אם זה אומר לדחוף ילדה מציקה חזרה.
זה מה שהרגשנו אבל אמרנו ללינוי שאנחנו לא דוחפים/מרביצים חזרה.
שאם מ' תציק עוד הפעם שתגיד לה:
"זה לא יפה לדחוף! אני לא מרשה לך לדחוף אותי!" ולגשת לגננת.

מקרה נוסף, הפעם הילד השני.
לינוי: "ד' בא אלי ואמר לי שאף אחד מהילדים לא אוהבים אותי!
אף אחד לא אוהב אותי! אף אחד לא רוצה לשחק איתי!
והוא נתן לי מכה ביד"

אנחנו (אני ובעלי) הסברנו ללינוי שד' אומר הרבה שטויות,
שלא צריך להקשיב לו ולהתייחס אליו בכלל,
ושהילדים מאוד אוהבים אותה,
כולם אוהבים אותה והיא ילדה טובה!"
וזה דרך אגב נכון, ללינוי יש חברות בגן וכן אוהבים אותה.
לינוי היתה נסערת וענתה:
"אני ארביץ לכל הילדים שלא אוהבים אותי!"
אנחנו: "אנחנו לא מרביצים לינוש, את ילדה טובה ואת יודעת את זה".
כאן אני רוצה לחדד שלינוש ילדה מאוד מאוד טובה
ויודעת להתנהג בחברה ולא אלימה

כאן הדילמה שלנו, איך ללמד את לינוי להגן על עצמה:
האם מילולית? "אני לא מרשה לך להרביץ/לדחוף אותי!"
האם ללמש לגשת לגננת, וכאן יש בעיה נוספת, אנחנו לא רוצים שלינוי תהפוך למלשינה, לא תדע להתמודד בעצמה עם סיטואציות כאלה.
האם לפעמים זה בסדר להגיד לה: "אם ד' מרביץ לך, תרביצי חזרה!"
"אם מ' דוחפה אותך, תדחפי חזרה" וכ"ד....

הרי ילד צריך גם לדעת להגן על עצמו פיזית, לא?
במיוחד במדינה שלנו שבה אם אין לבן אדם מרפקים ירמסו אותו
מצד שני במשפחה שלי לא מקובלת אלימות, לא מילולית ולא פיזית