דברים לזכרה של רותי בעלה וילדיה הי"ד - הריון ולידה

בהנף יד..שבריר שניה...עת ירד ליל קדוש של שישי
לאחר שאחרוני האורחים פרשו..
עולם עטוף בטוב,משפחה צוחקת,שרה מעלה ומגדילה את רוח הקדושה של שבת..פרשו כל אחד לחדרו...
לילה...
ציפורני הטורף נגעו ...אכלו...פלשו...רמסו שברי חיים זיכרונות חלומות ציפיות תקוות ותפילות
של ילדים רכים בשנים והוריהם.בצורה כל כך אכזרית וקשה.
רותי מתוקה,כל כך מתוקה הזכורה רק לטוב ואפילו מעלה חיוך...של ילקוט שתמיד היה פתוח...חיוך שובבי ואור בעיניים.מילדה שקטה וצנועה גדלת להיות אישה בעלת כתפים רחבות הנושאות את נטל המשפחה,שרויה באידיאלים ורצון לתת והכל באהבה וחיוך גדול. והמון ביטחון.
בלוויה דיברתי עם עוד חברות עבר..שאת בעצם השלישית שאנחנו מאבדות.וקשה כל כך קשה...
אז אולי זאת לא אבדה כמו להוריך,לילדיך שנשארו ,אחים ומשפחה.זאת אבדה אחרת.. כואבת לא פחות...אבדה של חברה..
חברה לכיתה,לספסל הלימודים,חברה לסנדויץ ולפרי,למבחנים ,להצלחות לכישלונות,חברה להכתרת הרבנית,לוועדת קישוט ,ניקיון וועדת כיתה.חברה ללוח ולגיר לשאלות המתחכמות ולתשובות העמוקות, חברה לטיולים השנתיים,חברה לשובבות ולתמימות ולחיוך הגדול,גדול ...והרחב רחב..
בלילה ישבתי ופתחתי אלבום ישן של תמונות מהכיתה כולם שם מחייכות וגם את ...לא יאומן מה חרטו השנים..השלישית בכיתה -מקסימה ומיוחדת שאיננה...שלישית שמשאירה עוד חור גדול בלב ובתמונה על הקיר..
תשמרי על משפחתך מלמעלה שילחי להם כוח שיוכלו להתמודד,ולהמשיך בחיים הכול כך לא קלים שמצפים להם
עד בא המשיח במהרה בימנו ואז...גם אתם תשובו מחייכים ויפים..כמו פעם....
רותי-האבדה השלישית בכיתתנו מפיגוע טרור"..
עוד לילה ללא שינה הפעם בגלל משמרת לילה לבוא ולטפל גם בהם...קשה מנשוא והלילה יותר...