וואי כמה בכיתי עכשיו.. פשוט חייבת לשתף! - הריון ולידה

טוב, יש בזה המון מההורמונים, מודה!
אבל גם המון מהתיק הכבד הזה שיושב עליי..

אבא שלי נשלח לדבר איתי על כל מיני דברים שפגעתי באמא שלי ואחותי..
כל מיני דברים שאולי הם נכונים ואמיתיים ופשוט הופלו עליי בזמן הלא נכון.
אז הוצאתי עליו הכל-
שאמא שלי לא מבינה אותי, שהיא בחיים לא הייתה סטודנטית עם ילדים,
שהיא כל היום יורדת עליי ועל הבית ויש לה רק תלונות. ונמאס לי מהסטרס הזה שהיא משרה עליי לפני שהיא מגיעה אליי הביתה..
שהיא רק מנסה להנמיך אותי ולהוציא אותי ילדה קטנה. ומנסה לחנך את הילדים שלי לפניי, ואני כל היום במלחמה עם עצמי- מי יספיק להעיר להם קודם!
כי היא מעירה בצעקה ואני בדרכי שלי.
שלא משנה כמה אני מנסה להשקיע תמיד איכשהו יש תלונות..
והיא עוד מתלוננת שאני מתקמצנת עליה על טלפונים ולא מתקשרת, כשהיא בעצמה לא מתקשרת ולא שואלת מה שלומי.
שהיא מסוגלת להיכנס אליי הביתה בלי לתת לי נשיקה, אפילו לא כזו של נימוס..
ושנמאס לי!! לא משקיעה יותר..
שיפסיקו לראות אותי כמו ילדה קטנה!!

הבעיה היא שאבא שלי מבין ואפילו לקח את זה קשה שהתחלתי לבכות..
וביקש שאם יש לי משהו להגיד אז אני אדבר איתו.
אבל כשזה מגיע לאמא שלי- היא לוקחת הכל באופן אישי ואיכשהו מצליחה לסובב את הכל כאילו כולם נגדה וכועסת על כל העולם..
ופתאום כולם מגעילים והיא כ"כ תמימה.

ובאחותי פגעתי- כי כשהיה פה יומולדת שבוע שעבר שילה גם קיבל כמה מתנות ורצה לפתוח את כולן ביחד..
ולא הרשינו לו.
פתאום ראיתי שהוא משחק ומפזר משהו שלא הרשנו לו.. ואמרתי- אהה, מה זה עושה אצלו ביד?
אז היא אומרת לי- אני הרשיתי לו! אז כעסתי קצת ואמרתי שהרגע אמרתי לו בדיוק על זה שלא ייפתח!
אבא שלי טוען שאמרתי- אני מחליטה פה בבית.. (אני לא זוכרת שאמרתי את זה..)
בקיצור-היא נעלבה מזה.
(אין לה ילדים והיא לא מבינה מה זה שהוא עקף את המילה שלי)
בעקרון- אח"כ דיברתי עם שילה שלא יפנה לבקש רשות מאנשים אחרים ושבבית רק אבא ואמא מחליטים!
זו סתם הרגשה מגעילה שמישהו נכנס לך לשטח הפרטי, לדברים שהחלטת לגביי הילדים!
וכנראה הפרצוף שלי אמר שאני כועסת.. לי זה נראה לגיטימי, היא נעלבה. ושלחה את אבא שלי לדבר איתי!
מה העניין?? גם אני אשלח שליחים לדבר?!
אתם לא אנשים בוגרים שיודעים לדבר ולהגיד שנעלבתם?!?