יש לי דוד שהוא בהתחלה בגטו בקובנו ואז במחנה דכאו , (מגיל 9 עד שהיה בן 14 ואמריקאיים שחררו אותם ) . אני כל פעם לא מבינה כמה שמחת חיים ומצב רוח טוב יש לבן אדם למרות הילדות שלא היתה . הבן אדם לא מתעצבן בכלל חוץ מעניינים הקשורים בדת ... בן אדם שסבאו היה רב גדול אחרי המלחמה נעשה חילוני קיצוני . אז סיפור עם "שמע ישראל " היה מעצבן אותו מאוד .
אצלי גם בני התחיל לשואל שאילות קשות ואנילא תמיד יודעת בכלל מה אפשר לענו לו ואיך
http://www.holdthatpic.com/