תסכול... לבד... עצב - הריון ולידה

יש לי חברות ילדות שאנחנו עדיין בקשר. אבל הן נפגשות יותר כי הן גרות קרוב. אני בקושי מגיעה ורק בקשר איתן בטלפון. היה לחברה שלי יום הולדת ולא הגעתי. הם מאד כועסות עליי ופגועות. אני מרגישה שנעשה לי עוול. הן לא מבינות את המצב שלי. הברזתי מהרבה אירועים לאחרונה: מסיבות רווקות, ימי הולדת שלהן, מעברי דירה.
הסיבות לכך הן שבעלי עובד משמרות ובערבים שהן נפגשות הוא תמיד עובד משמרת צהריים כלומר בערב הוא לא בבית. יש לי 2 ילדים קטנים. אין לי מי שישמור עליהם. ההורים שלי לא גרים לידי. הם גרים במרחק של נסיעה של 40 דקות. אני לא מוכנה לטרטר את הילדים 40 דקות בתשע או עשר בערב בשביל בילוי. חמותי גרה 2 דקות ממני אבל היא ממש לא כיפית. אי אפשר לבקש ממנה כלום. היא חושבת ששמירה על הנכדים שלה זה עבודה ולא זמן איכות.
בקיצור, נדפקתי. אין לי חיים. הכל סביב הילדים. בעלי לא תומך. הוא טוען שאני ילדה קטנה. אני מרגישה לבד.
מה לעשות? להביא כל פעם מטפלת?
למה הן לא מבינות אותי?
זו פעם ראשונה שרבתי איתם מזה 15 שנה.
אני ממש בכיתי אתמול. הן ממש ירדו עליי בטלפון.