אני אנסה לענות:
קודם כל המצב של המדינה שלנו מבחינת כלכלה הוא כרגע יציב, לעומת מדינות אחרות באירופה שנמצאות על סף התמוטטות כלכלית ואפילו בארה"ב יש סוג של משבר כרגע.
אם יענו על כל הדרישות (שחלקן באמת מגוחכות) הכלכלה שלנו תתמוטט.
אני מסכימה שצריך לעשות כל מיני צעדים שיקלו בעניין הדיור, הכרה במס על טיפול בילדים, הסדרה של זכויות פנסיה נורמליות לכל הקשישים וחלוקה יותר שוויונית של נטל המס.
אבל מכאן ועד הדרישות של מנהיגי המאבק יש פער אדיר.
באופן אישי אנחנו לא קיבלנו כלום מההורים. ב- 10 אצבעות קנינו את הדירה שלנו.
אבל... היו תקופות שחסכנו כל שקל, ולא גרנו במרכז ת"א אלא בבת ים, ולא יצאנו לבלות, ולא קנינו את הפלאפון הכי משוכלל ורכב חדש... עד שהתאזנו כלכלית (ועד היום אנחנו מנהלים קובץ תקציב ויודעים לאן הולך כל שקל).
יש לי הרגשה שהמניעים מאחורי המאבק לא טהורים, לא 100% חברתיים, וזה מה שגורם לי לא להצטרף.
איפי אני במקומך הייתי יוצאת לעבוד גם בשביל 1000 שקל בחודש, שהם 12000 בשנה תוספת לתקציב הבית...
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4102698,00.html