קודם כל התסכול והכאב שלך פשוט פורץ מכל מילה, וזה נורא קשה לקרוא מהצד אז אני מתארת לעצמי שהחוויה שלך - לא פשוטה בכלל.

אומרים שלפעמים ילדים שלא מצליחים לבטא את עצמם במילים, נוהגים בשעת כעס לנשוך מרוב תסכול, אני לא יודעת אם זה נכון לגבי הבן שלך, נקודה למחשבה - עם הרבה תקווה שעוד מעט יידע לבטא את עצמו.
מה שכתבה לך לולי מאד נכון-
אל תביעי אכזבה ממנו ואל תגידי או תחשבי הילד שלי נוראי, אני נוראית, וכו' - זה נזק לילד.אני חושבת שאת צריכה להמשיך לצאת איתו לבילויים אבל את חייבת עזרה- שבעלך או מישהו אחר יבוא איתך, מישהו חייב להשגיח כל דקה על הילד,
שמת לב שאיך שהוא יצא מהשגחתך לדקה זה קרה? אולי זה קשור לקנאה שלו כשהוא רואה אותך מטפלת בקטן?
אולי הוא רצה לנשוך ופחד מהתגובה שלך ולכן חיכה להזדמנות פז שתסובבי את הראש?
חייב השגחה צמודה,
לדבר איתו על המקרה הזה,
חפשי אולי בויאודי תכניות עם מסרים לא לאלימות, או ספר שמסביר את הנושא,
ובעיקר הרבה חיזוקים חיוביים ממך.
בהתחלה הוא שיחק יפה ואת היית מעורבת - האם אמרת לו "אני גאה בך, כמה שאתם משחקים יפה, כל כך נעים להיות פה, כייף לשתף חברים, כל הכבוד לך ילד בוגר שלי"...?
חשוב מאד לחזק כשהוא מתנהג יפה ולדבר על הנשיכות בנימה שלילית אבל לא בצורה שהוא יחשוב שאת לא אוהבת אותו
קשה לי להסביר, סיטואציה לא פשוטה, אבל לא בטוח שהפתרון הוא לא ללכת תקופה ארוכה לגימבורי. אולי מפגשים קצרים בהשגחה מלאה, אחרי שעברה חצי שעה לקום וללכת ולא להפסיק לשבח אותו על ההתנהגות הבוגרת שלו, לדבר על זה בכל הזדמנות, לבוא הבייתה לספר לבעלך לידו "אתה יודע שהילד התנהג היום כל כך יפה ולא נשך ולא הרביץ? אני ממש גאה בו" שיתפוצץ מגאווה על עצמו...
המון חיבוקים וחיזוקים, צאי מהמחשבות השליליות הן הרסניות יותר מנשיכות!!
בהצלחה
