נראה לי שרק כאן באמת יבינו אותי ויתנו לי תמיכה אוהבת כי אני ממש אבל ממש זקוקה לה

דודה שלי, האחות הגדולה של אבא שלי נפטרה הערב, אפשר להגיד בשיבה טובה בגלל הגיל 89 במספר, אבל לא בגלל המחלה הארורה שתקפה אותה.
כ"כ קשה לי בנות, אתמול עשינו שבת חתם לאחי שמתחתן ביום חמישי הקרוב ואין דבר יותר קשה מלהקים את אבא שלי מתוך שבעה - לשמחה של לחתן בן!
המועקה, הלחץ הנפשי והכובד שיש לי בחזה כרגע הוא כבד מנשוא- כ"כ אהבתי את דודה מרים שלי, שהייתה לי כאם, כסבתא כחברה עד הרגע האחרון, אשה אצילית ונפלאה שלשמחתי הספקתי לחגוג איתה את ליל הסדר אחרון שתמיד חיכינו לו לעשות אותו אצלה.
כואב לי וקשה לי על אבא שלי והאחים שלו- מן תחושת מחנק בגרון שענני מוות מרחפים באויר בסימן למבשר רעות

בסוף החודש אנחנו עוברים להתגורר עם אבא שלי בגלל מצב כלכלי, לפחות ככה אני אשמור עליו.
חיבוק אפשר?????????????