-
עגלה!
לפעמים כשאמילי מקטרת אני שמה אותה בעגלה ככה היא צמודה אלי, ואני יכולה גם עם רגל אחת לנדנד אותה
-
באיזה גיל זה קורה אצלם?.
-
שני, זה מן הסתם משתנה.
אבל סביבות 8-9 חודשים.
ליבי - מה עגלה? זה כאילו היא בכלוב
-
מה פתאום כלוב. אם יש לי דברים לעשות והיא מקטרת ולא נותנת לי, או שאני שמה אותה על המנשא, או בעגלה והיא קרובה אלי. ככי גם היתי עושה עם אוריקי.
בגיל הזה הם צריכים את אמא זה עובר.
-
לדבר איתה בקול,כשאת הולכת לחדר-אחר.
כשאת הולכת למטבח והיא בסלון: להגיד בקול-רם משהו בסגנון: הינה,אמא כעת מכינה...
אני אישית דוגלת במגע: מלא מלא להרים, למזלי הקשבתי רק לאינטואיציה-האישית שלי,שאמרה לי שזה לא-ייהפך לפינוק,כפי שדור-הורינו טען תמיד, אלא שזה נותן ביטחון-ריגשי ומי אמר שזה קל להיות אמא?!
היום,נעמה אוהבת להיות "גדולה" ולא-ממש כבר רוצה/צריכה..אולי מרוב המגע שקיבלה ושאני מתעקשת עליו עדיין!
אולי לצאת לפארק? לנסות לרקום קשרים עם ילדים,על משטח-פעילות?
-
אוףף.... זה מסתכל
אני לא יכולה לעשות כלום.. אפילו לצאת איתה לפארק אי אפשר כי אז יש שילוב של הנטישה עם העייפות...
-
מרווה, אני מאוד אוהבת לצאת איתה לפארק, וגם ללכת לחברה, אבל היא לא רוצה אף אחד חוץ ממני.
ואין לי בעיה להרים ולהיות איתה אני לא מפחדת מהפינוק, אבל אני גם לא יכולה להיות משועבדת.
-
ברור לי ג'ני!
כל-כך כל-הזמן צריך לנסות ולחפש את שביל-הזהב, זה מאוד מאתגר,כל-הזמן לנסות ניסוי ותהייה..
אני בדיוק כמוך,שואלת את עצמי,חברה-צמודה שאנחנו הרבה ניפגשות והיא רואה את נעמה הרבה פיזית ואת בעלי כל-הזמן,כך אני חושבת איך לשפר,ללמוד וכו' ובעיני השיתוף הזה מקסים ומעיד על-כך שאת פתוחה ושהכל בזכות הגישה שלך ייפתר!
-
אין לי טיפים בובה, אני בעצמי צריכה כמה
-
לא נראה לי שיש פתרון לזה מלבד הרבה קירבה פיסית כמו שליבי ומרווה שיתפו עד השלב שבו היא תהיה ניידת בעצמה...
עכשיו שאריאנה הולכת בכוחות עצמה היא יותר עצמאית ויותר "משחררת" אותי, אפילו בחוץ שפעם היא רצתה ידיים עכשיו היא להפך נהנית מלרוץ בלי העזרה שלי...
-
זה בדיוק ה-גיל!
זה שלב תקין וזה עובר,
ברגע שהיא תוכל לזחול את תגידי לה שאת הולכת למטבח ושהיא יכולה לבוא איתך, תלכי לאט ושהיא תבוא אחריך ואז תעשי מה שאת צריכה בעודה מסתכלת עליך או אפילו משחקת במשהו לידך (אפילו בקבוק ריק)
אבל עכשיו- כשהיא לא ניידת
אז, לשים בכיסא אוכל או לשים את המשטח פעילות יחסית קרוב אלייך וכל הזמן לדבר איתה ולהסתכל עליה
קיטורים זה לא כזה נורא וגם בכי קל... לא צריך להרים על כל פיפס (אני יודעת שאת חושבת כמוני)
אני באופן אישי, כשאני יודעת שאני צריכה לשטוף כלים לדוגמא, אני שמה לה משחקים בין הסלון למטבח- וכשהיא באה אחרי וקטרת אז היא פוגשת בצעצועים שלה ושוכחת ממני...
-
איזה רעיון מעולה זה לשים משחקים...
עד לפני שבוע הייתי הולכת לשירותים ומדברת איתה תו"כ והיא היתה מגיעה בדיוק כשהייתי שוטפת ידיים
עכשיו אני עוד לא מספיקה להתיישב והיא כבר איתי בשירותים... (גרים ביחידת דיור קטנטנה....)
-
חחח רונ לי- אצלי בדיוק אותו הדבר חחחח
-
מיכלי- תודה.
אני אעשה את זה.
אעדכן.. מקווה שיהיה טוב ושהבטטה שלי תזחל בקרוב