עזרתכן בבקשההה - הריון ולידה

אני דיי מזדהה איתך...

לי אין פתרון קסמים כי גם אנחנו עברנו את כל מה שאת מתארת...

תודה על העצות, יקרות..

מה שחשוב שינה במקום קבוע עם שגרת שינה קבועה
חושך ומוסיקה שקטה ומרגיעה
תנסי ליטוף של הגב להרגעה

אני חושבת שזה טעות להרגיל אותו להרדם רק ע"י שירה נדנוד בידיים

אין לי כ"כ עצות לתת לך כי אני מהרגע הראשון הרגלתי את אוראלי לישון לבד במיטה שלו בלי נדנודים בלי שירות בלי כלום

הקטנה שלי היתה בול אותו הדבר. כל פעם מצב ההרדמות נעשה קשה יותר ויותר עד מצב של הרדמה, תוך כדי הליכה, ניענוע ושירה של שיר ספציפי (רד אלינו אווירון) בחושך מוחלט ושקט. ולפעמים זה ארך אפילו שעה. (אני ממש לא מסוגלת לשמוע יותר את השיר הזה).

כל הזמן ניסיתי לשכנע אותה לקחת מוצץ, קניתי כל סוג אפשרי וזה לא עבד.
רק בגיל ארבעה חודשים, היא הסכימה סוף סוף למצוץ מוצץ (הגומי הפשוט) ומאז ההרדמות הפכו לפשוטות.

אבל, גם למדתי שהיא צריכה שקט מוחלט בשביל לישון (שזה ההפך מהגדול שלי), וכל רחש קטן יעיר אותה גם מהשינה הכי עמוקה, לכן, גם היום, אנחנו מתנהלים על "מיוט" כשהיא ישנה.

בלה בייבי המשווקת הרשמית של מוצרי Kids Line בישראל.
בלעדי באתר- תיקי החתלה אופנתיים.
www.bellababy.co.il
או בפייסבוק:
http://www.facebook.com/bella4baby

תראי, לפי מה את מספרת
גם עם קפיצות וסלטות זה לוקח שעה?
אז כדאי להפסיק עם זה
וכמה שיותר מהר
אל תשעבדי לזה
ואל תרגילי אותו כי גם בגיל שנה כשהוא ישקול 10 קילו את תצטרכי לעשות את זה וחבל.

עכשיו, אני מבינה את מה שאת אומרת
גם אני חוויתי קשיים בשינה אצל הבת שלי
היא הייתה מתועררת בלי סוף אחרי סיום של מחזור שינה בול כל 40-45 דקות כמו שעון
וניסית ה-כ-ל
וגם האני שפרצתי חלב מהציצי שלי על הסדין שיהיה לה את הריח וכלום לא עזר
רק הזמן- הגיל עשה שלו !!!!
וכמובן שזה עוזר שלא מנענענים ולא קופצים אלא מנסים להרגיל לאותם לישון במיטה שלהם ולבד...

תתעקשי שייקח מוצץ, תנסי כל יום קצת.... ככה אני עשיתי וזה עבד לי...
ירקה לי אותו אין ספור פעמים וניסיתי כמה מוצצים עד שהגעתי ל -אחד!

כשיש מוצץ אז הם נרדמים וכשהם מתועררים ומגיעים לגיל 5 חודשים + אז אפשר ללמד אותם להחזיר לעצמם וכך הם חוזרים שוב לישון...

ואין צורך להגיד
שגרת לילה גבועה, טקס קבוע, שעה שהוא לא עייף מידי

ואם כל זה לא עוזר
קבלי את זה בהבנה ואהבה
ותבואי לבכות לנו

תודה אהובות!!! אתן ממש מעודדות

מאז שחזרתי הביתה אחרי ההעזרה של הסבא והסבתא
נגמרו הפינוקים (במרכאות כמובן....)

אני ידעתי שמראש אני לא מנענת להרדמה ולא קופצת ולא בטיח
וכך היה
ברור שבימי הגזים הקשים אז מצמידים לגוף ומחבקים ומרגיעים ומלטפים
אבל כשהוא רגוע ואת רואה שהוא לא צריך ידיים
אז לא להרים סתם..
.
לשחק ולפנק ולחבק זה בשעות העירות
כשמרגילים לשינה- אז משתדלים כמה שפחות להרים....
(כמובן לא בצורה פנטית- אי אפשר לתת לו לבכות שעות)

עכשיו ספיצפית
היא מרדימה את עצמה כשאני לידה, (מעל למיטה שלה) היא מרימה את הראש ורואה אותי- היא מרגישה בטוחה
יש ילדים שעוזבים אותם לבד בחדר והם נרדמים לבד.. וזאת המטרה שלי בעצם..
אבל לאט לאט...
צריך לראות את הילד , לזרום איתו
אך עם זאת לעמוד על הגבולות...

יש גישה\דעה\ משהו שאומר שתינוקות עד גיל 4 חודשים זה עוברים מחוץ לרחם.
מה הכוונה? שהדבר הקטן הזה עדיין צריך חום בהרגשה, צריך ליהיות תחום בכוח.
הוא צריך להרגיש שתוחמים אותו בכוח (הכוונה שהוא לא יכול להזיז את זה) והוא לא משוחרר ככה באויר.
קיצר, אז לפי הגישה הזו
אם את מביאה לו לבכות ולטפוח לו על הטוסיק בגיל חודש מה את עושה?
הוא משוחרר באויר ומידי פעם מקבל מגע קטן. זה מפחיד אותו כי הוא רגיל לתיחום של הרחם.
כתבת שהוא נרגע לך על הידיים רק, אולי זה עובדה שמחזקת את הגישה הזאת.
אותה גישה גם אומרת, שאם בגיל מוקדם כזה הוא מקבל את החום והאהבה והמגע האינסופי הזה שגישה אחרת קוראת לה "פינוק" ו"הרגל" (וגם לה יש עובדות)
אז הילד מקבל ביטחון ואחכ ניהיה יותר עצמאי כי יש לו בסיס, הוא יודע שהוא יכול לחזור לשם כשצריך. ואם הוא לא מקבל, אז הוא כל הזמן יחפש את ה"פינוקי" בכל סיטואציה כי הוא לא בטוח שזה תמיד יהיה שם.
ולשתי הגישות יש שני סוגים של תינוקות שלחלק מתאים ככה ולחלק ככה.

אני עד גיל 4 חודשים לא חשבתי בכלל על "חינוך" ועל "לא להרגיל" בגיל פיצי שכזה
(אחכ הוא היה "מתנתק" מצורך במגע מסוים לבד עם הזמן...)

אני התייעצתי עם רופא ילדים על זה כי גם עם הבת שלי יש לי את בעיות האלו והוא אמר שבגיל הזה הם כל הזמן משתנים ויכול להיות שהיום היא מתקשה להירדם ועוד שבוע זה יעבור לה.
אני עדיין מחכה

ווווא טיפשה שכמותי
אני רק עכשיו ראיתי שהוא רק בן חודש!

טוב שכחתי לצין שאני רק אחרי חודש חזרתי הביתה
ואז התחילו הגזים
אז לא כלכך מהר נתתי לה להירדם לבד כמו שכתבתי.
אני מניחה שהתחלתי זאת בגיל חודשיים וחצי שלושה..

יכול להיות שזה קצת יותר מסביר את העיינים ומסבר את האוזן (במקרה שלנו את העין)

טוב, בינתיים אני מניחה שעוד אין מה לדבר והוא באמת צריך רק חום ואהבה..

מקווה שלאט לאט הוא יתחיל לסגל כישורי הירדמות

תנסי ולהרדים רק במיטה שלו
זה יהיה הרבה יותר קל לו

אין שום סיבה ששקד לא ידע להירדם לבד, רק צריך למצוא מה הוא אוהב.
נכון שבביה"ח היית מניקה ומניחה אותו בחזרה בעריסה והוא היה ממשיך לישון, איכשהו בבית אנחנו מצליחות להרוס את זה.
אני בהתחלה היית מרדימה בתמימות מתוך נוחות ועצלות, על הידיים, עם תפיחה על הטוסיק, וכל פעם שהייתי מנסה להרדים במיטה היא הייתה צורחת!!!
פתאום תפסתי איזו טעות עשיתי, בגיל חודש הפסקתי להרדים על הידיים!
מעכשיו כשאני רואה שהיא עייפה (פיהוק, בכי לא מתרצה, או הרבה זמן ערה), אני מניחה אותה במיטה, על הצד עם מוצץ (כל פעם צד אחר) והיא נרדמת לאט לאט ברוגע...
בהתחלה היא הייתה צורחת, הייתי מרימה מרגיעה ומחזירה למיטה, משאירה את היד שלי, נותנת לה יד, מלטפת את המצח, מלטפת בעדינות את החיבור של האף למצח.
מנסה לזהות מה מנחם אותה ומרגיעה אותה, מלמדת אותה לאהוב את המיטה שלה.
זה לא היה פשוט להגיע לזה, אבל אם אני זוכרת נכון זה היה עניין של יומיים קשים ומאז זה זורם... היום, כמו שאני מניחה אותה במיטה היא מתכרבלת עם הידיים קרוב לפנים ונרדמת לאט לאט. (היא בת שלושה חודשים)

בהצלחה