קשה לי לעכל - הריון ולידה

אתמול היה לנו יום מאוד ארוך עם נהוראי.
עדיין לא נרגעתי.

בבוקר נסעתי ללימודים, הראש שלי כאב והרגשתי לא טוב
ידעתי שבשעה 17:00 יש לנו את התור המיוחל למומחה העיניים, שאנחנו מחכים לו למעלה מחודש.
כבר בשעה 16:00 לא יכולתי לסבול את כאב הראש והלחץ והתקפלתי הביתה.

אז אירגנו את נהוראי, לקחנו את הטופס של ההפנייה לניתוח ומלאי אופטימיות יצאנו למרפאה.
הרופא, בשונה מהקודם, היה פשוט מקסים!!! בדק לעומק, התייחס כ"כ יפה לנהוראי והרגיע אותנו המון.

כל הבאלגן התחיל מהרגע שביקש שנשכיב את נהוראי על המיטה
ביקש שמתן יתפוס לו את הידיים, אני את הרגליים ובדק לו את העיניים מכל הכיוונים, ממש בכוח מלווה בצרחות אימים
אני לא יכולתי לסבול את זה.
לתפוס את הילד שלי במשך 10 דקות בעוד הוא מנסה להשתחרר ובוכה בהיטריה ממש.
אח"כ זה היה גרוע יותר, שהרופא שם לו טיפות מרחיבות אישונים ואני יודעת כמה זה שורף.
ממש עצרתי בעדי שלא לבכות, מסכן שלי. מה עברת.

בקיצור יצאנו איתו החוצה, לחכות חצי שעה.
כל האנשים שחיכו במסדרון ניגשו לשאול מה קרה, מסתבר ששמעו אותו ממש בכל המחלקה