סיפור הלידה שלי - יצא ארוך מאוד - הריון ולידה

ביום ראשון, ה-24/6, בשבוע 39 בדיוק, התעוררתי קצת לפני שבע בבוקר עם הרגשה שמשהו קרה והרגשתי את מי השפיר מתחילים להישפך ממני. הערתי את בעלי ואמרתי שהייתה לי ירידת מים. תוך כדי שהוא מתעורר ושואל אם אני בטוחה, קמתי מהמיטה ונשפכה ממני כמות רצינית, כך שלשנינו לא היו התלבטויות. תוך כדי התארגנות שמחתי שזה התחיל בירידת מים ולא בצירים, כי ככה ברור מתי לנסוע לבית חולים. בעלי זירז אותי שצריך להיות בבי"ח תוך שעה, וב-7:30 כבר היינו בבלינסון. חיברו אותי קודם כל למוניטור, שהראה צירים לא סדירים, שלא הרגשתי בכלל, והאחות קצת נלחצה בגלל דופק קצת איטי של העובר וקראה לרופא. אני בשלב הזה לא הייתי לחוצה, אמרתי שכנראה הוא פשוט ישן, ובאמת אחרי שהשמיעו לבטן שלי רעש חזק, הדופק עלה לרמות רגילות. אח"כ בדיקת רופא – פתיחה 1.5, שלחו אותי לאשפוז במחלקת הריון בסיכון, שזה הסטנדרט אחרי ירידת מים. התקשרנו להורים שלי ושל בעלי והם הגיעו בצהריים.
בשלב הזה עוד לא כאב לי כלום ורק התרגשתי מזה שזה הולך לקרות בקרוב. הסבירו לי שאם לא אלד עד אז, בחצות אתחיל לקבל אנטיביוטיקה, ובשבע בבוקר אקבל זירוז. שמעתי שזירוז הופך את הצירים לכואבים יותר אז קיוויתי שהלידה תתפתח מעצמה לפני כן. אחרי הצהריים התחלתי להרגיש צירים וזה כבר כאב, חמותי ביקשה מהאחות שיבדקו אותי אבל האחות אמרה שלידה ראשונה לא מתפתחת כל כך מהר ועם ירידת מים חבל לעשות בדיקות מיותרות מחשש לזיהום. אני הייתי בטוחה שהיא צודקת וזה לא יקרה לפני הבוקר. אמרנו להורים לנסוע בינתיים הביתה ושנעדכן אותם אם יהיו התפתחויות.
אחרי עוד שעתיים של צירים כל כמה דקות (הם לא נהיו סדירים לגמרי בשום שלב), בעלי ביקש שיבדקו אותי והפעם האחות הסכימה וקראה לרופא. להפתעתי הוא אמר פתיחה 3 ואחרי כמה דקות, ב-21:30, העבירו אותי לחדר לידה. המיילדת שקיבלה אותנו חיברה אותי למוניטור, אבל לא שמה לב שהוא לא מחובר לרישום. בעלי שם לב, אבל עד שהוא מצא את המיילדת והפעם היא חיברה את המוניטור נכון, עבר זמן עד שאפשר היה לקחת אפידורל. אחרי המוניטור התקלחתי, נשארתי די הרבה זמן במקלחת כי זה הקל על הצירים, וכשיצאתי כבר הייתה מיילדת אחרת כי התחלפו משמרות. היא בדקה אותי וראתה פתיחה 5. שמחתי שהעניינים מתקדמים. קצת אחרי זה הגיע המרדים וקיבלתי אפידורל. מכאן הדברים התקדמו פחות טוב. קודם כל אמרו לי לשכב על הגב כדי שהאפידורל יתפזר טוב. הסברתי שכמעט כל ההריון אני לא יכולה לשכב על הגב כי אני נחנקת (עד אז שכבתי על הצד), אבל המרדים והמיילדת לא התייחסו לזה. אחרי 20 דקות בערך התחלתי להרגיש לא טוב, פתאום שמעתי צלצולים באוזניים וראיתי שחור. בגלל שצניחת לחץ הדם שלי גרמה להאטת דופק אצל העובר, וראו את זה במוניטור, תוך כמה שניות היו בחדר המיילד הראשי ועוד שני רופאים לבדוק מה קרה. השכיבו אותי על הצד וחזרתי לעצמי. אבל – הרופא בדק פתיחה, והיא איכשהו נראתה קטנה יותר מקודם (???) – הוא והמיילדת הסכימו שעכשיו זה 4.5, והאטות הדופק של העובר המשיכו. חיברו לו מוניטור פנימי, וזאת הייתה חוויה קשה בפני עצמה – המוניטור הפנימי משמיע את קולות הדופק חזק וברור, קשה מאוד להתעלם ממנו. ומה שנשמע זה קול דהרות סוסים – ופתאום שקט מוחלט לשנייה או שתיים... וככה חוזר על עצמו במקצבים שונים. כל פעם ששמעתי את השקט, גם הלב שלי הפסיק לפעום, דמיינתי את התרחישים הכי גרועים ולא הצלחתי להירגע. ובגלל שאני הגבתי ככה, ירידת הדופק הייתה עוד יותר חדה, וכל פעם רצו לחדר כמה רופאים לבדוק מה קורה. בעלי ביקש שיחלישו את הווליום אבל אמרו לנו שאי אפשר. אז המיילדת הציעה פתרון יצירתי – להדליק טלויזיה