סקר עצבני - הריון ולידה

אנחנו רבים זוועה!! צעקות לפעמים קללות חח שני חמומי מוח

אני ובעלי יותר מתווכחים מאשר רבים - אבל עם כבר רבים אז אני יותר צועקת בעלי יותר מאופק

בדרך כלל בעלי בא לדבר איתי על מה שהיה וככה מתפייסים
בדרך כלל בעלי שובר את הקר גם כשהוא צודק

איך את ובעלך רבים?
יש לי פתיל קצרצר, אני ישר צועקת ומתעצבנת. בעלי לעומת זאת, רגוע וזה עוד יותר מעצבן אותי. עכשיו אני משתדלת לרסן את עצמי, שלא נריב ליד הילדים.
איך מתפייסים?
מדברים בעיקר
מי מבקש סליחה / שובר תקרח?
בעלי תמיד שובר את הקרח. לי מאוד קשה להשלים ראשונה.
האם עוברים הלאה או נושאים את הריב (פרצופים, עקיצות)?
אם זה משהן שממש פגע בי, אז אני אזכור את זה עוד הרבה זמן. הוא לעומת זאת, שוכח אחרי דקה.

מתן בכלל לא מתעצבן. בחיים לא.
אם אני נפגעת אני שותקת ומפנימה עד שזה יוצא
מדברת מדברת מדברת צועקת צועקת צועקת... הוא כמובן שותק.
ואז אומר לי: מה בא לך לאכול?
או: יש מים, אולי תכנסי להתקלח?
וזה לרוב משגע אותייייייייי ואז רבים והוא פורש לישון ואני בקריזה עד הבוקר.

מתפייסים רק שהוא מתייחס ומישר הדורים. בד"כ הוא מבקש סליחה.
אחרי יומיים אבל מבקש...

בד"כ עוברים
אם זה משהו מממש חמור אז אנחנו כן מזכירים... לפני שבוע לפני חודש
ואני אישית גם מזכירה לו מה שהיה לפני 4 שנים בתיכון

אני העצבנית הוא הרגוע... אני יכולה לצעוק ולצעוק והוא ימשיך להיות רגוע. אבל אם הוא יראה שאני ממשיכה הוא יילך איתי ראש בראש!

זה עובר מעצמו. אני נרגעת והוא פורש לחדר ואז אני מבקשת סליחה והולכת וזה עובר.

תלוי איזה ריב זה ועל מה יש מקרים שפתחתי קצת יותר מדי את הפה אז הריב הוא כמה ימים.
[/url

רבים .. כמו כולם
אני העצבנית יותר ועולה לטונים גבוהים מהר יותר ממנו .
יש כמה רמות של פיוס לפי רמת המריבה . - יש חיוכים ופרצופים והכל נגמר ויש גן רמה של ממש שתיקה ארוכה ואז דיבור רציני על הנושא

הריבים אצלנו כמו טורנדו: מתחילים מהר, חמורים מאוד, ועוברים מהר.

מהלך הריב:

אי הסכמה > ויכוח > פרצופים ועקיצות > הרמת קול > עלבונות > שתיקה כועסת > כל אחד חוזר לענייניו ומתקרר לבד > אחד מאיתנו (לפעמים אני, לפעמים הוא) יוזם פיוס באמצעות חיבוק, ליטוף, הבעת רגשות קיטשית וכד'.

ב"ה אנחנו לא רבים כמעט, יותר בקטע של ויכוחים או אי הסכמות....
אני היותר חמומת מוח ומתעצבנת יותר בקלות, משם זה עובר לעקיצות ופרצופים, אח"כ אני תמיד צריכה להתקרר ולא לדבר איתו לפחות איזה שעתיים ואז כמעט תמיד זו אני שמנסה ליישר את ההדורים......

ציטוט:

---

פורסם במקור על-ידי שירררה

איך את ובעלך רבים?
איך מתפייסים?
מי מבקש סליחה / שובר תקרח?
האם עוברים הלאה או נושאים את הריב (פרצופים, עקיצות)?

---

* כשאני כועסת: אני חופרת ואומרת מה שמפריע לי והוא שותק.
כשהוא כועס: אני חופרת ומנסה להבין מה מפריע לו והוא שותק.

* אני מוותרת ומעבירה. כי לדבר על מה שמפריע- בלתי אפשרי איתו.

* בד"כ אני. כי אני לא יכולה שאין תקשורת בנינו. הוא יכול לא לדבר איתי שנים .

* עוברים.

________________

איך את ובעלך רבים?
ברור שרבים בד"כ בגלל אמא שלו
איך מתפייסים?
אני עם הפתיל הקצרצר ואני מתעצבנת ברגע הוא תמיד רגוע ושותק עד שמוצאים אותו משלוותו לוקח שנים. תמיד זה עם בכי שלי ועצבים שלי ואני חופרת לו ומוצאיה את כל העצבים והוא מפייס ומתנצל וחיבוק ונשיקה
מי מבקש סליחה / שובר תקרח?
כלפ פעם זה שונה לפעמים הוא ולפעמים אני תלוי כמה הוא מרגיש אשם
האם עוברים הלאה או נושאים את הריב (פרצופים, עקיצות)?
אנחנו בחיים לא הולכים לישון רבים. תמיד משלימים והוא בחיים לא זוכר מריבות לי יש זכרון ארוך

חחחחחחח
אחלה סקר שירההההה

1. רביםםםםםםםם בטח שכן כמו כולם
אני לרוב כי אני חמומת מוחחחחח נדלקת ישר
2. מתפייסים או שהוא או אני לרוב הוא

שנינו רבים בשקט יחסית
אף פעם לא בצעקות

אנחנו מתווכחים לפעמים, אבל לרוב אי אפשר לקרוא לזה "ריב".
אנחנו פשוט מדברים מדברים ומדברים עד שהכל ברור לשני הצדדים.
אין בינינו בדרך כלל "ברוגז", אין צורך בסליחה או שבירת קרח. אבל אם אחד מאיתנו כעוס בדרך כלל השני מתחיל את השיחה ומשם בדרך כלל זה מסתדר.
אנחנו מדברים על הנושא ואח"כ עוברים הלאה. לא שומרים כלום בבטן.

מישהו מאיתנו אומר משהו שהשני מתעצבן ממנו/ מתווכחים בטונים מתוחים ולפעמים אני קצת צועקת-בוכה.
ואז אני חותמת את פניי ולא מדברת מילה- כמו רוגז עצבני.
ואז הוא מדבר קצת בעצבים.
אחרי כמה דקות הוא מנסה לדבר איתי על כל נושא טיפשי שבעולם- העיקר שנדבר.
ואז אני עונה לו בעצבים
ואז לאט לאט נירגעת ועונה בטון נורמלי
או שאני בוכה והוא בה לפייס אותי.
ואז הוא מנסה להבהיר את עצמו ולהסביר מה עיצבן אותו ומה אותי
ואז מדברים כרגיל
ואחרי כמה זמן- שעה בערך..
חיבוקייייייי

חחחחחחחחחחחחחחחחחחח

בעלי לא מוכן למשוך ריב יותר מכמה דקות/שעות
מבחינתו לא לדבר- זה להרוס ולהתנג כמו ילדים קטנים.
הוא לא מבין כשפגועים או עצבניים קשה לדבר...
אבל ביננו? הוא צודק!
כולנו הילדים של אבא בשמים