אני ובעלי - בעיה רצינית (זהירות הולך להיות ארוך) - הריון ולידה

שלום אהובות שלי...

אני אחת מכן, ואני מאוד פעילה כאן. אבל משום מה הפעם העדפתי לא לחשוף את עצמי.

יש לי בעל... מקסים, אוהב, אכפתי, מה הוא לא?! אין דברים כאלה באמת... באמת שאני מאחלת לכל אישה בעל כזה.

אבל יש בו משהו שמעצבן בי... הוא פתח מיד אחרי החתונה שלנו עסק שלא ממש הצליח. והוא טוען שחלק מזה באשמתי כי לא ידעתי לפרגן כשנפל ולעזור לו לקום.

הוא המשיך עם העסק הזה - חשוב לציין כי בתקופה שפתח את העסק הוא היה בשלילה דבר שגם די מנע ממנו לגלגל את העסק ולסוע מלקוח לקוח.
ואז הגיעה הצעה שהוא אהב מאוד עם שכר טוב והוא החליט לקחת את העבודה הזאת ולסגור את העסק.

עכשיו... הוא הלך וסגר את העסק אבל אז קיבלנו מכתב מביטוח לאומי כי אנחנו חייבים סכום גדול לביטוח לאומי על זה שהוא פתח את העסק ולא שילם מההתחלה לביטוח לאומי.

אנחנו בהריון ראשון ובע"ה עוד קצת ואני צפויה ללדת בע"ה. - לקחתי את זה קשה מאוד ודרשתי ממנו בלשון של מעטה ללכת לרו"ח לראות מה עושים ומה אפשר לעשות.
הוא לא הולך, אומר לי אני מחכה שהוא יתקשר אליי... סליחה?!?! הוא צריך להתקשר אלייך? למה זה החוב שלו שזה דחוף לו? אמרתי לו שהוא (בעלי) צריך לרדוף אחרי הרו"ח ולא ההפך.

אתמול זה די התפוצץ... וכבר לא יכלתי אני רק בת 26 ודואגת לגבי החובות. החשבון שלו בדרך לעיקול. וקשה לי לממן הכל לבד חשמל מים מיסים שכירות וזה... אני לא מרוויחה מספיק כדי לממן הכל לבד.

הוא ביקש שאני אעזוב אותו ולא אוסיף יותר מדי על הראש שלו כי הוא יודע כבר! וקשה לו גם! הוא אמר שזה המזל הנאחס שלו ושאני רואה את זה כבר כי מאז שהתחלנו לצאת כלום לא מצליח לו ולא מסתדר לו.

אבל אני מצידי המשכתי והמשכתי וכבר לא יכלתי אז צעקתי התעצבנתי ירדתי עליו קצת אבל לא בקטע של קללות... כאילו שהוא חסר אחריות שהוא לא עושה כלום בבית שהוא לא גבר מספיק לדאוג לי ולתינוק שלנו שבדרך בע"ה.

אחרי כל העצבים והבכי נתקפתי בכאבים בבטן ובגב שלא נרגעו. בעלי ניסה להרגיע אותי ביקש שאני לא אבכה התחנן אפילו רק בשביל העובר שלנו.
נרגעתי והכאבים עברו אבל באמצע הלילה הם חזרו ונזכרתי במריבה שלי עם בעלי ובכיתי.

אולי אני באמת לא אישה טובה מספיק? אולי אני לא מפרגנת מספיק? אולי אני דורשת יותר מדי? אולי זה בא מהמקום שאני באתי ממשפחה שהיה לי ה-כ-ל. ולו לא היה כלום כמעט כלום.

אני מסתכלת עליו בלילה כשהוא ישן ובוכה כמה שאני אוהבת אותו וכמה שלא מגיע לו אותי בכלל.

כבר הכנתי את הדברים שלי כדי לצאת קצת מהבית ולתת לו את השקט.
אני לא מבינה אם אני כל כך אוהבת אותו למה אני כזאת? למה?!

ומצד שני כל העצבים והבכי שלי ממש מדאיגים אותי זה יכול לגרום נזק לעובר שלי? כי אני ממש מפחדת
מיואשת כבר.