סקר: הלידה הראשונה - איך הגבתן? איך הבעל הגיב? - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • לכבוד תחילת תשיעי
    [/url
21 תגובות
עמוד 1
  • אז ככה.......

    באוריה בשבוע 36 כבר נסעתי לאמא לאשדוד <להזכירכן אני גרה בדימונה>, בשביל שהיא תיהיה איתי בלידה
    ואחרי היא תעזור לי שם.
    בקיצור משבוע 36 אני אומרת לבעלי יש לי צירים כואב לי וכו'...
    וכשזה באמת הגיע בשבוע 39+1 שהתקשרתי אליו, הוא כבר לא האמין לי, עד שאמא שלי צרחה עליו בטלפון

  • מתן היה בלחץ... לא יודע מה קורה איתו ומה מצפה לו
    אני הייתי קצת בלחץ ולא עיכלתי שאני ממש הולכת להיפגש עם הנסיך שלי סוף סוף

    גם התהליך ללידה עצמה... היה כואב וארוך
    לא ירד לי האסימון שעוד כמה שעות אני אמא
    רק שהייתי בפתיחה 10 רעדתי כמו מטורפת מלחץ והתרגשות


  • ריגשתן! ואי!!!!
    [/url
  • היתי במעקב הריון עודף סוף שבוע 41- והרופא אמר: גברת אין לך בכלל מים, אני נותן לך הפניה לזירוז

    איך הגבנו? ת'אמת מבחינה לוגיסטית זה דווקא בסדר- התארגנו ההורים שלו הביאו לנו טרמפ לבי"ח ,הודענו להורים שלי וכו'...
    לא שכחנו תיק מעקב הריון

    אבל מבחינה רגשית- לא קלטתי שנכנסתי לבי"ח עם בעלי- כזוג ונצא כמשפחה
    עד שלא ראיתי את הבונבון עלי כעבור יומיים...

    בעלולי- התרגש ועזר לי מאוד ולא עזב אותי לרגע

  • זה בעצם לספר את סיפור הלידה שוב, לא?

  • אני דיי ידעתי מתי אני אמורה ללדת...כי עשיתי סטריפינג וחיכיתי לתוצאות...
    כשהתחילו צירים סדירים קראתי לבעלי מהעבודה, התקלחתי, סיימתי לארגן תיק, ובעלי עוד שאל אם יש לו זמן לאכול משהו
  • כולן מכירות את הסיפור שלי אז בקצרה: בכי, היסטריה, פחד, בשום פנים ואופן לא מוכנה ללדת, אחר כך אושר גדול מהול בפחד וחוסר ודאות.
  • בשניהם ירידת מים

    אצל אלין שבוע 37+2 ראינו כוכב נולד
    .
  • אני כבר היתי מוכנה ללדת משבוע 36-37
    ביקשתי קישטא פה- לא נתנו לי חחחחח
    פחדתי שלא אזהה ה זה צירים
    אבל כשהם הגיעו ידעתי שזה זה -עליתי ירדתי מדרגות בכוונהה..!!!!

    כל הדרך לביה"ח בעלי תופס לי את היד כל כמה דקות ואומר לי " לנשום!!!!"
    הגענו- פתיחה 4 - כנסי לחדר לידה
    צעקתי שם "יייייישששששש!!!"
    ובעלי ואני התחבקנו בטירוף והוא התקשר לאמא שלי!

    בלידה עצמה- הוא גם החזיק לי את הרגל
    וגם צילם אותי לוחצת בוידאו חחחחח


  • ירידת מים בשבוע 39+6..
    שכבנו על הספה אני ובעלי פתאום הרגשתי מזה דקירה רצתי לשירותים ובדרך כבר ירדו המים.. אני צועקת לבעלי ירדו לי המים.. הוא אומר לי "כבר חשבתי מה קרה הבהלת אותי".. וחזר לשכב חחחח... לקח לו כמה שניות לקום חזרה אליי ולקלוט שזה תכף קורה... אני כולי רעדתי וחשבתי לעצמי.. זהו אי אפשר להתחרט או לחזור אחורה זה תכף קורה...

  • תאמת, אתלינו זה היה כ"כ רגוע ובאיזי...
    אני ממש זוכרת איך ירדנו במעלית למטה ולפני שנכנסתי לאוטו הסתכלתי על הבית שלנו וחשבתי לעצמי שכשנחזור שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה.
    נסענו לבי"ח, אמרו לי פתיחה 5 ואני כולי מעופפת להם שם.
    בעלי עוד ביקש ממני להזדרז כי הוא צריך לקום מוקדם לעבודה

  • הלידה שלי התחילה בטיפטופים של מים ולא רציתי להאמין שזה זה אז הלכתי לישון ובעלי מסכן ניסה לדבר אלי ולא רציתי לשמוע כלום ואז הוא רץ להביא לי את הפדים שבודקים ועשיתי בדיקה למרות שכבר ידעתי שזה מים.
    ואז ניכנסתי להתקלח ושם התחילו הזרמים



  • שנינו הינו עדישים רצח.
    היתי יום לפני התל"מ, והלכתי לעשות מוניטור, הרופא שלח אותי למיון.
    אני היתי בטוחה שנגיעה למיון יבדקו ויחזירו אותי הביתה.
    חזרתי הביתה חיכיתי שבעלולי יחזור מהעבודה, אכלנו ארוחת ערב, הוא ביקש לראות חדשות ורק אחרי זה הלכנו לבית חולים. אדישים כבר אמרנו?!?!
    ראו ירידות דופק אצל העובר וכשהורידו את המים הם היו מקוניאליים אז הטיסו אותי לניתוח. בעלולי עדיין היה עדיש ואני בכיתי כי לא רציתי ניתוח עוד לא עיקלתי שהעובר בסכנה.
  • ריגשתן אחת אחת...
    [/url
  • אני לא כ"כ העקלתי שנכנסתי לחודש 9 חוץ מהחום שהיה ילדתי בסוף יולי
    בעלי פחד לצאת מהעיר שאולי חס ושלום יתפוס אותנו הצירים ולא נהיה קרובים מספיק לבית החולים הוא כל החודש לא הזכים לי להתרחק

  • קיבלתי צירים בסביבות 16:30 שהלכו והתגברו, בהתחלה לא הבנתי
    שמדובר בצירי לידה, עד שהרגשתי משהו נוזלי יוצא ממני(הפקק






  • חחחחחחחחחח אולגה! ללא ספק בעלך "הכוסית של כל הכוסיות" חחחחח
    [/url
  • אכן כן...אמרתי לך!






  • יואווו מזכיר תקופה מצחיקה מאוד!!!

    אני הייתי עם צירים משתיים עשרה בלילה ורק בשעה שש טרחתי להעיר את בעלי שישן לו בכיף....
    הוא הרגיע אותי כי בכיתי ששולחים אמבולנס שטף פנים והלך לטייל עם הכלב


  • בלידה הראשונה - הגענו לבית החולים כי לא היה לי נעים בבטן אבל לא כאב לי ואיך שהגענו בדקו אותי ואמרו "פתיחה 4 וחצי, חדר לידה!" בעלי הסתכל עליי ככה
  • בעלי בלידה הראשונה דווקא הגיע די רגוע אבל אמא לשי היתה איתנו וממש הלחיצה ועיצבנה אותו.....והיתה בלחץ נוראי כשמהשהוא לא היה כשורה(והיה הרבה זמן שהכול התעכב)אבל כשהוא נולד זה היתה לידצ וואקום ובעלי היה בחוץ וכשהוא נכנס הוא החזיק אותו ובכה זה היה מרגש לראות את זה....ד.א ב-2 לידות האחרות הוא כבר לא בכה בחדר לידה ליד כולם הוא מאוד התרגש ובכה אח"כ כשהיינו רק שנינו או שהוא היה איתי בטלפון...........חמוד!
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה