כמו שרשמתי פה פעם, בעלי החליט לחזור לצבא, לקבע. היציאות מזעזעות, שמונה ימים בבסיס, שישה בבית, כשגם בימים האלה הוא יעבוד.
כ"כ לא רציתי, נלחמתי בזה כמה שיכולתי, אבל המצב הכלכלי הרעוע שלנו ניצח אותי.
אז בהתחלה הוא רק בדר ואני הדחקתי. אח"כ חיכינו לראיון והמשכתי להדחיק. אח"כ קיבל תאריך גיוס וזה נראה שיש עוד המון זמן.... אבל, ביום ראשון זה קורה, בעלי מתגייס.
אני מרוסקת ושבורה. גם עכשיו כל הבית עלי אבל לפחות אני יודעת שבערב בעלי מגיע ויש לי עזרה כלשהי, מינימלית, אבל יש. מיום ראשון גם העזרה הזאת נעלמת לי.
מה גם, המצב בעזה כ"כ רע, החיסולים לא נגמרים וזה אומר שהלילות שלי, ללא שינה חוזרים ובגדול.
כבר הייתי במציאות הזאת איתו, אני יודעת בדיוק מה מצפה לי, רק שאז לא היינו נשואים ולא היו לנו שני ילדים.
נראה לי שהשבוע האחרון היה אחד הקשים בחיי, מליון מחשבות, אולי זה לא הפתרון?! מצד שני, המצב שלנו היום עוד פשוט לא מאפשר לנו לחפש כרגע חלופה אחרת.
בא לי ללכת לישון ולקום רק עוד שבוע כשהוא יחזור הביתה.