מצטערת על החיסיון... - הריון ולידה

אלו תחושות שמרגישים אחרי לידה...

אם את אחרי לידה
אז זה נורמאלי...

לפעמים קשה

אבל עם הזמן מסתגלים
ועם האהבה שמקבלים מהאפרוחים
לומדים להתרגל לא לישון

בהצלחה

ברור שמבינים אותך! אני חושבת על זה לפחות 20 פעם ביום

אי אפשר לנבא אם אתה מוכן או לא לילדים. כי מבינים את זה רק אחרי שיש אותם.
רק אחרי שיש לך בעצמך אתה מבין מה זה ואתה יכול להגיד, אם זה היה מוקדם אם לא.

כמו שאחוה אמרה זה בדכ מופיע אחרי לידה, ולמה? בגלל חוסר שעות שינה
לא מתפקדים, והכל נראה נורא שחורר כי נדפק השכל. (זה גם למה טמטמת הריון נשארת כביכול, עכשיו זה לא טמטמת זה חוסר שינה)
אז כשזה יסתדר כבר לא תחשבי כאלה דברים.

וזה כן יסתדר- משמע זה לא לכל החיים!

אם זה נמשך הרבה מעבר ל"אחרי לידה" סימן שצריך לטפל בזה.
וכל טיפת חלב עושה שאלונים שקוראים להם "איתור דיכאון אחרי לידה".
ויש טיפולים בהתאם.

מובן
היו לי המון מחשבות כאלו
אבל תלכי למיטה שלו/ה ותסתכלי עליו קצת...
לא היה שווה ?

זה לכ-כך מוכר... מדי פעם יש פה חפירות על זה

אל תדאגי מאמי כל אחת מרגישה את זה בהתחלה
כמה זמן את אחרי לידה?
ועוד משהו ככה כדי שתהיי יותר רגועה אמנם ילד זה לכל החיים והדאגות שנלוות אליו זה לכל החיים אבל מה שכן זה ממש לא נשאר ככה קשה ומסורבל כמו שזה נראה לך עכשיו לכל החיים

גם אני הרגשתי ככה... כשנהוראי נולד.
הרגשתי פתאום מחוייבת
מוזנחת
מעוררת רחמים
מלאה ברגשות אשמה ונחיתות
מחפשת מיליון סיבות למה להיעלם ולבכות
בקיצור... לא נעים.

אבל תדעי לך, שזה טבעי ואופייני.
ברגע שהילד שלך מתחיל לגלות אליך רגשות אהבה
כמו חיוך למשל... אח"כ זה חיבוק ונשיקה ואפילו במילים כמו "מאמא"
זה ממיס וממכר.
את לא יכולה שלא להתאהב בדבר הזה.

את צודקת בעניין הזמן, והזוגיות במיוחד.
לכן אני תמיד מציעה לחברות לפנות להן זמן לעצמן, לבד או ביחד.
לעשות שופינג, להסתובב, לשבת בבית קפה, להתאפר לצאת ולהרגיש טוב,
ובמיוחד שזה נוגע לבעל שגם אז חייבים זמן איכות משותף!
אם זה הליכה, אם ספורט, אם לשבת במסעדה פעם בשבוע שבועיים, אם זה כוס קפה של ערב.
העיקר לשבת ביחד, לשתף ולדבר...
גם חיבוק אמיתי לא יזיק. הלבבות נפתחים והתקשורת עושה את שלה.

אני יכולה לומר לך שאני בת 22 עוד מעט...
אני ילדה. יש לי דרך ארוכה להתבגר ולהכיר עולם (למרות שרובו כבר בכיס הקטן שלי

נשמע שהעייפות מדברת מתוכך....

"הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

הראייה שלי בנוגע למחוייבות שלי לילדים בכל הקשור לוויתורים מהחיים האישיים היא כזו שרואה את הוויתורים הללו כמתגמדים ביותר אל מול הזכיות שהעניקו לי הילדים שלי בחיי.
נכון שהשינה אינה שינה ונכון שכבר אין זמן לזוגיות כמו בעבר ותאמיני לי שעם כל תוספת של ילד יש ירידה בזמן השינה ....ואיכותה
אבל לומדים להתרגל לחיים האלו, לומדים להיכנס לשגרה שעם הזמן מתחילה להקל עלינו מהתמודדיות שהחיים סוחפים אותנו אליהן.
הינה שמואל כבר מספר חודשים ישן לילה שלם, אך לאחרונה כשהתחלתי גמילה בלילה היו לילות שכמעט ולא ישנתי כי בכל פעם ילד אחר התעורר.
אבל אני רואה את הילד שלי כבר גדול ובלי טיטול אני מתמלאת בהמון אושר ומתעוררת באהבה להחליף לו בגדים כשפספס.
וגליה שרק בחודשים האחרונים הוצאה שיניים ובגדול- כל פעם מגלה בקיעה של שן חדשה - מה שגורם לילדה לסבול מכאבים בלילה ולהעיר אותי משינה כדי להרגיע אותה. הפה היפה של הבת שלי והשיניים שמוסיפים חן ליופי שכבר קיים בה מעוררים בי אושר ושמחה.
ושחם שהתחיל עכשיו להיות תלותי ומתחיל לבכות שאני מתרחקת ובגלל זה אני נאלצת להזניח את הבית ולהיות צמודה אליו. החיוך הזה של שחם בכל פעם שאני איתו והתגובות המדהימות של המלך הזה ממלאות אותי בהמון שמחה.
אחרי שבאים הילדים החיים מתמלאים ותופסים לנו חלק גדול מחיינו- בזכותם אנחנו לא בודדים- יש לנו אותם בקרבתינו ובזכותם גם הזוגיות מתהדקת. אנו לומדים להתפשר ברצונות שלנו כהורים זה מול זה ולומדים "לגנוב" לנו את הזמן המועט להיות יחד והזמן הזה מזכיר את ההמתנה, ההתרגשות שסוף סוף אנחנו אחד מול אחד והשמחה שלנו להתראות זה עם זה כמו בתקופה שהיינו בלי הילדים.
אני בטוחה שההרגשה הזו שלך היא בגלל ההתמודדות עם המצב החדש- ההרגשה הזו צריכה להיעלם לה בקרוב ועוד מעט כל ההרגשות הללו יהיה מאחורייך.
דרך צלחה!!!

מאמי מה שאת מרגישה זה טיבעי ונורמלי לאחר לידה
את כבר אחראית לעוד מישהו שזקוק לך - ולפעמים זה לא קל

אבל כמו שהבנות אמרו לך הכל מתגמד שרואים אותם - שהוא מתחיל לחייך עליך שאת רואה שההשקעה שלך עושה לו טוב

מאחלת לך שתראי נחת מהאוצר שלך שתמיד תדעי שהכל שווה - רק למענם

אני לפני.. וכ"כ מצפה ומחכה לזה!
אבל גם אני שאלתי את עצמי את אותן שאלות, במיוחד בתחילת ההריון.

נראה לי שזה טבעי. שכל אמא שואלת את עצמה לפעמים "למה מיהרתי להכנס ל'כאב הראש' הזה?" במיוחד אמהות צעירות [!!!!]
למה בחרת? זו שאלה שכל אחת יכולה לענות לעצמה, אף אחד לא יכול לענות במקומה.
אבל תחשבי על זה שזה כבר קיים.
יש ילד. והוא צריך לקבל את מלוא האהבה והדאגה.

ו.. היי.. זה האושר הכי גדול בחיים שלך עכשיו-
אני בטוחה שבכל חיוך שלו אלייך את תיווכחי בכך מחדש.
חיבוקים !!

טוב אז זה מה יש, לא צריך לייסר את עצמך למה עשית והאם זה טוב.
כבר נעשה המעשה. עכשיו צריך להחליט מה עושים:
או מביאים אותו (וזה אני בטוחה את לא רוצה חחחח)
או סובלים (בשביל מה? מה עשית?)
או לא סובלים! מעיפים את המחשבות ואת התחושות. איך? הולכים לרופא משפחה\טיפת חלב אומרים לה הכל ופותרים תבעיה

לילך גלמדי, כתבת לה מקסים ואני מאוד מסכימה איתך

ואת החסוייה, נכון נורא לא קל לפעמים. לי אישית קשה להזדהות איתך אבל כמו שהבנות אמרו יש עליות וירידות וכל פעם שקשה מידיי תסתכלי על האוצר שלך ותראי כמה טהור ומדהים יכול להיות תינוק, וכמה אושר הוא יכול להביא אף על פי הקושי וכל הכרוך מסביב.

ואם עדיין נורא קשה לעולם אל תתביישי לפנות לעזרה ע"י איש מקצוע. זה יעשה רק טוב לך, לילדך, ולבעלך.

שיהיה בהצלחה