משתפת אתכן - הריון ולידה

מה שאת מרגישה כל כך טבעי!
את יודעת כמה פעמים אני בכיתי בימים האחרונים??
החיים שלנו השתנו לחלוטין
אני אפילו לא זוכרת מה היה ואיך היינו לפני שליהוא נולד
לוקח זמן חהסתגל גם לך וגם לילדה
זה לא תמיד בא מהר ובקלות
לי יש רגעים נורא קשים בהתחלה עם ההנקה היה זוועה
והיום הוא עדיין עושה המון בעיות עם האוכל
הילדים שלנו ממש בני אותו גיל
אני כאן בשבילך גם מחוץ לפורום.. דברי איתי

טוב שיש לך פסיכיאטר... לי עד היום יש פחדים בעבקות הפיגוע שהיה באיתמר..ראיתי תמונות בפייסבוק ללא צינזור וזה גרם לי במשך כמה חודשים טובים (היה לי תינוק בן חצי שנה) לנעול בלילה את כל החלונות כולל תריסים, לנעול את חדר השינה, וישנתי במיטה יחד עם הבן שלי.. הרגל רע שב"ה כבר ישן במיטה שלו...
עד היום לפעמים (אחרי לידה שניה כבר 10 חודשים) יש לי חרדות לפעמים ברמות שאני מחביאה בלילה את הסכינים שבמטבח...
מה לעשות האמהות מכניסה אותנו לדאגה על הילדים שלנו...
לאט לאט זה עובר...

תודה רבה על התמיכה .

גולי
יש בי יותר מידי רגשות מעורבים
פי כמה וכמה שיש לי היסטוריה של דיכאון
ואני ממש בסרטים . כל לילה מפחדת לישון
לא ישנה בלילות ולא רק בגלל הילדה
אלא כי אני נכנסת לחרדות.

מקווה לטוב !

אמן

שירה - שיר לה׳
האור של חיי !!! אימא אוהבת !!!

אורטלטש, העיקר שאת מודעת לבעיות אלה ומטפלת בהן!
את אישה חזקה, ואת מסוגלת להתמודד עם הכל!
קיבלת מתנה מדהימה , ואוטוטו אחרי שמתרגלים, מתחילים להנות מהקטנים!

לא הכל קורה במכה, לאט לאט, תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה.

את לא לבד!!!!

נשיקות

יפה שלי.. את זוכרת מה עברתי כשליעד היה בגיל של של שירה? תשמעי מאמי אנחנו בנות רגישות והתקופה שלי אחרי לידה היא רגישה בפני עצמה. זה מלחיץ לדעת שעכשיו יש מישהו שתלוי בך ומגביל אותך בעלי יונית דברים שבעבר לא חשבת עליהם בכלל ומעורר חרדות בטח בבנות כמונו שיש להן קצת היסטוריה בדברים האלו. אני יכולה להגיד לך בוודאותתתתתתת שזה עובר! אבל כדי לא לסבול תקופה ארוכה כמו שאני סבלתי את עושה נכון ואת תעזרי בכדורים. ממש בקרוב זה יסתיים אצלך. מאמי אני פה השבילך.. אני עכשיו אשלח לך את הנייד שלי בפייסבוק. ואל תשכחי כמה עברת בעבר.. זה קטן עלייל את חזקה מאוד וזו בסך הכל תקופה קשה עד שהכל חוזר למסלול

אלוהים כמה שגיאות אני מצטערת בובה מקווה שהבנת אותי זה הפלאפון מתקן

מאמי סליחה על השגיאות זה הפלאפון מתקן
מקווה שהבנת אותי

בנות תודה !!!

טלי בקטנהההה לי יש מלא שגיאות
גם בלי הנייד ...

שירה - שיר לה׳
האור של חיי !!! אימא אוהבת !!!

טוב שאת מודעת לקושי ומטפלת בו, יש הרבה נשים שלא מטופלות (הרבה שלא באשמתן וכאלו שרוצות ולא יכולות) ועל כך צריך להעריך אותך ואת צריכה להיות גאה בעצמך על כך.
גם אני הוצפתי בהמון חרדות איומות אחרי הלידה והתחלתי טיפול פסיכולוגי כדי לא להישאב לתהומות..
קחי בחשבון שאת גם מוצפת בהורמונים וכל הלוז שלך התהפך על פיו.
בקשי עזרה , לא רק פסיכיאטרית , גם מהמשפחה הקרובה.
אני ביקשתי המון עזרה ועד שהסכמתי לקלח את יואב בעצמי עבר חודש שלם מלידתו.
נעזרתי המון בידע וניסיון של הקרובים אלי. זה משרה רוגע.
יהיה בסדר בעזרת ה׳ המשיכי לטפל בעצמך והשתמשי בסביבה ככרית נפילה תומכת.
בהצלחה!

קודם כל

יקירתי
אני רק יכולה להגיד לך שזה לא משהו שאפשר להתמודד איתו לבד בכוחות עצמך.תקבעי תור חדש לפסיכיאטר שלך, תתחילי טיפול תרופתי לפני שזה מתחיל להיתדרדר.
אולי כדאי גם טיפול פסיכולוגי, אני מכירה מישהו ממש טוב שמתמחה ב OCD באיזור המרכז. הוא פשוט "הוציא מהתהום" מישהו שמאד מאד קרוב לי וחשוב לי.
אחרי הלידה, המון רגשות תחושות של חוסר אונים, של אי וודאות צפים.
גם עודף הורמונים וחוסר שינה מאד "תורמים" לנושא הזה.
אז פי כמה וכמה למישהו עם רקע של דכאון.
זה כל כך טוב שאת מודעת לעצמך ושאת לא מכחישה את הבעיה.
אבל אל תזניחי.
אני ממש מקווה שהכל יסתדר לך על הצד הטוב ביותר.

אז חשבתי שאני היחידה שהיתה בדאון רציני אחרי לידה מסתבר שלא..
אצלי לאגמי היתה צהבת אז היא נאלצה להישאר יום נוסף בבית חולים ואני חזרתי הביתה בידיים ריקות,כדי שאגם תחלים כמה שיותר מהר נאלצתי לתת לה חלב אם,אבל לא היתי שם להניק כל רגע לכן שאבתי כל שעתיים היתי שמה שעון מעורר ומתעוררת כל שעתים לשאוב וגם קרעתי לעצמי את הפטמות וזה הכניס אותי לדאון רציני..
אחרי שאגם השתחררה ונסענו להורי שבשביל שאמא תעזור לי קצת ,תיתן טיפים[למרות שהיתי סופר מנוסה,עבדתי בגני ילדים ובכלל עם קטנטנים שנים,אבל שאגמי נולדה הרגשתי כאילו הכל נמחק]בלילה היא קמה כל שעה בנוסף היתה לה עצירות רצינית שאני כבר נכנסתי לסרטים שלמים בראש..ואני קיללתי את עצמי ואת הרגע,בבוקר הגעתי לחדר ההורים ופשוט אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה את הילדה הזאת,שאני עוד ילדה ועשיתי טעות שלא נדבר על כל המחשבות שהתחילו לרוץ והפחדים[לא רק על הילדה] ירדתי המון במשקל,סירבתי לאכול,סירבתי לדבר,היו מדברים אלי חשבו שמדברים לגוויה,העיינים שלי היו שקועות. אחרי כמה ימים אמא שלי אמרה לבעלי לקחת אותי לרופא כי יש לי דכאון אחרי לידה,הרופאה אמרה לי להפסיק להניק ובנוסף נתנה לי כדורים לדכאון,שלושה ימים אחרי זה דודה של בעלי נהרגה בפיגוע בבורגס[זאת שהיתה בהיריון מראשון לציון ]זה נתן לי כאפה ענקית ומיד היתי צריכה להתאפס על עצמי ולנסוע לראשון,יום אחר כך אמא שלי הביאה לי את הילדה ומכיוון שהיתי צריכה להיות עם המשפחה[של בעלי] ומצד שני עם הילדה להתסגל אליה והיא אלי.
החלטתי כבר להישאר בראשון ולקפוץ למים לבד[היא היתה בת שבוע שדודה שלו נהרגה] ואחרי ההחלטה שלקחתי, החיים נהיו יפים,למדתי בידיוק מה כל בכי אומר למדתי לא להילחץ מכל דבר,טעיתי,עשיתי שגיאות אבל בעיקר התנסתי והיום היא בשבילי האור,הסיבה שלי לחיות ,החמצן שלי ואני מבטיחה לך שאחרי תקופת הסתגלות ביחד איתה את תשתני והכל יראה לך אחרת.
גם טוב מאוד שאת מודעת לבעיה והולכת ומטפלת בה וזה יעזור לך אל תתדאגי:)
אז ממי,נשימה עמוקה,להירגע ולהבין שהכל בסדר
בהצלחה מאמי.:)

בנות תודה על התמיכה .

ליבי זה הפייס שלי ortal dol

מאמי שלי