סקר -- איך אתן עושות את זה --- אשמח שתענו תודה - הריון ולידה

יותר מדי לא אוכל לענות לך מכוון שאין לי ניסיון אישי ויום יומי
מה שכן, עבדתי המון עם ילדים מכל הגילאים ואני בטוחה שאיישם ממה שלמדתי על ילדי
זאת אומרת שכן יהיו חוקים ברורים בבית, אני בעד לצייר/לכתוב ספר חוקים, ובכל מצב שההתנהגות פורצת גבולות יושבים כמה דקות עם הספר ונזכרים בחוקים (אם זה יקרא פינת מחשבה, מעולה).
משמעת והבנה ביחד, לזרום עם הילד עד גבול מסויים
יום איכות ביחד עם הילד, רק אבא/אמא, דיבורים שיתופים המון מגע וחום.
תפקידים בבית ופידבקים חיוביים, בלי שום קשר להתנהגות לא נכונה, זה נורא חשוב לרומם את הצד הטוב של הילד.
יש עוד מיליון אני מניחה...
אני חייבת גם לומר שזה מאוד תלוי באופיו של הילד, יש ילדים שלא יסתדרו עם ראש בקיר ויש ילדים שרק ככה תגיעי אליהם
זה נורא אינדיבידואלי.
וכל הורה יחנך כמו שנראה לו למען הילד... אין נוסחה...

ולניסיוני בנוגע לשילוב עבודה לימודים ובית, פשוט נושמים עמוק ולוקחים בראק בין לבין
יש מצבים בהם אני קורסת ומרגישה שזהו, נמאס.
אבל תמיד עוזר לי לצאת להתרעננות אישית או זוגית.
שבתות משפחתיות נותנות המון כוח עד יום שישי הבא...

יצאה חפירה

אני בעיקר סומכת על תחושות הבטן שלי.
אבל יש גבולות ברורים אצלי בבית.
אני מקפידה מאד על שעות השינה על כל הטקס לפני השינה.
אני לא מרשה להרביץ ולהציק אחד לשני וגם לכלבות (אמילי אוהבת למשוך לכלבות בזנב!!! שובבה. ואוריקי מאד אוהב לדרוס את הכלבות עם המשאית).
אני נותנת להם הרבה חופש פעולה ופשוט מכוונת לכייון משחקים מסויומים אבל לא מתערבת.
דוגלת בהמון מגע וחיבה, מאד אוהבת לחבק אותם, לשבת לידם על הרצפה/שטיח. הרבה מגע!
אני שואלת שאלות, אני תומכת. לא כועסת אם יש פאשלה.
מדברת בגובה העינים ואני מכבדת אותם.
קשובה להם מאד.
מבחינת סדר יום: ב 7 מפזרת אותם בגנים וטסה לעבודה. ב 4 אוספת אותם מהגנים ואני כולי איתם עד שהם הולכים לישון.
אמילי הולכת לישון סביב 7 ואורי סביב 8.
אחרי שהם יושנים אני מתפנה לעבודות בית ויחס לבעלולי.
בגדול אני לבד כל היום, בעלי חוזר הביתה אחרי שהילדים כבר במיטות

היי מתוקה...

אז ככה:
אני בעיקרון פועלת עפ"י תחושת בטן, לגבי חינוך למשל קשה לי לכעוס עליה כשהיא עושה דברים מסוכנים או לא בסדר וגם קשה לי לדבר בתקיפות מידיי כי היא כ"כ חמודה וקשה לי לעמוד בפניה אז בעלי לפעמים קצת יותר קשוח איתה אבל לא יותר מידי כי היא בסה"כ בת שנה...

לגבי זמן איתה, אני מאמינה שצריך להיות כמה שיותר עם הילדה וגם על חשבון זמן שלי. לא חוכמה ללדת ילד ובקושי להיות איתו. אני לא מסוגלת.
בע"ה כשאשלח אותה לגן זה יהיה רק לחצי יום. אין צורך ביותר מזה למרות שיהיה קשה כלכלית אבל היא חשובה יותר מהכל, אני לא רוצה לתת לגננת לגדל לי את הילדה, ואז להוציא אותה מאוחר ובקושי נשאר זמן להיות איתה בערב.

לפעמים אני הייתי מאוד שמחה שסופר נני תהיה לצידי ותיתן לי טיפים אבל ...
זו לא המציאות

אריאנה עוד קטנה ולא הכל אפשר להסביר לה אבל כללים צריכים להיות מגיל 0 לדעתי
גם אנחנו בעד חינוך משותף עם בעלי, במקרה שלנו דווקא הוא העדין יותר
אז אין לי מה לעשות מלבד לקחת את התפקיד הקשוח יותר - אריאנה היא ילדה של אבא

תודה בנות יקרות על התשובות זה מאוד עוזר לי להבין דברים.. מקווה שעוד יענו
תבורכו ושבוע מבורך שיהיה לנו

כמו אצל נטלי!

הי!

אני אספר לך על קצה המזלג מה שנקר איך אנחנו פועלים עם תמרי...

אני "המתירנית" ובעלי "הקשוח" אבל בסופו של דבר שנינו דוגלים בזה שצריך לשים גבולות בכמה שיותר נועם וללא צעקות-לי זה ממש חשוב אני לא יכולה לסבול טונים גבוהים מידי!
חשוב לי תמיד גם כשתמרי עושה דברים אסורים להסביר לה בשפה שלה את הרציונל מאחורי הדברים- לפעמים זה נראה שהם קטנים ולא מבינים אבל הם מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

לדוגמא: אם תמר תנסה לגעת בתקע של חשמל אני אומרת בתקיפות שזה אסור ומסבירה לה מה עלול לקרות.
כמובן שהיא תמיד בודקת גבולות- ואני חוזרת על ההסבר ומזיזה אותה ממה שאסור.

לגבי מיכל דליות כן או לא זו שאלה גדולה כי לדעתי אין שחור לבן לכן אני לוקחת ממנה מה שמתאים לי ולסגנון החינוך שלי.

אני מחנכת לעצמאות גם אם הבית שלי נראה תוהו ובוהו בערב

יש טקס קבוע של שינה מגיל מאוד קטן

אין הרבה נוקשות בבית ואין ספר חוקים, אני זורמת איתה ועם המצברוח שהיא מגיעה איתו מהגן כמובן בגבולות- היא לא תקבל כל מה שהיא רוצה - נו טוב... את הרוב כן

יש אצלנו חוקים ואני משתדלת לאכוף אותם. אסור לזרוק דברים וללכלך בכוונה, בשום אופן אסור להכות, במשחק עם ילדים אחרים אני מנחה את בר לחלוק צעצועים כי קשה לה.

אם בר עושה משהו אסור אני אומרת לה: "אסור לעשות x!" בטון תקיף, אם יש לה משהו ביד שגורם נזק אני לוקחת לה אותו. אם היא ממשיכה או עושה משהו חמור אני גם נוזפת וגם מתרחקת ממנה לכמה רגעים, ולא יוצרת קשר עין. היא מבינה שאני כועסת ולפעמים מוחה בקול או בתנועה. אני מתעלמת מהתגובה שלה כדי לא לעודד תגובות נוספות.
כשהיא חוזרת להתנהג יפה אני חוזרת לחייך אליה.

אני נותנת לבר הרבה חיזוקים, מגע, מילות אהבה, קשר עין וחיוכים.
אני מדברת איתה בגובה העינים, נותנת לה משימות קטנות כמו לשים בגדים בסל כביסה, לסדר צעצועים, להרים דברים שהיא פיזרה. זה גורם לה להרגיש טוב ולא "להפריע" לי לסדר ולנקות מתוך שיעמום.

בלימודים כשיש צורך ללמוד למבחן או להכין פרזנטציה אני יוצאת מהבית ללמוד בסיפריה ובעלי שומר על בר.
אחרת אני לא מצליחה ללמוד! לא הולך.

חובה לחלוק את האחריות על הילדים עם הבעל לפי הצורך. כדי להתמודד עם עומסים נקודתיים צריך לדעת לוותר על זמן עם הילדים כדי להצליח לחזור כמה שיותר לשגרה.
אני לא רואה בזה נזק או חוסר הוגנות כלפי הילדים. ההורים הם ישויות נפרדות עם צרכים וחובות למקומות לימודים ועבודה ומותר - וצריך - להשקיע בתחומים שחשובים לנו. אני לא הייתי רותה שהילדה שלי תגדל במחשבה שאמא היא רק המשרתת שלה וחייבת להיות זמינה רק לבית. במקרה של מצוקה, כמובן, אני אזרוק הכל ואטפל בילדה שלי.
אני שואפת שבר תגדל להיות עצמאית ומאמינה שהיא תעריך נכון את העובדה שאנחנו עסוקים גם מחוץ לבית ותהיה שאפתנית גם בעצמה.

תודה מכל הלב בנות

קודם-כל,קרן,אני מאוד מסכימה עם מה שאמרת,שלא-תמיד חייבים להיות שני ההורים ביחד עם הילד ואז הם עלולים להיות עייפים,שחוקים ומותשים..
ראיתי זוג-הורים שכאלו ש"דיגמנו" זוגיות-ניפלאה עם הילד בגן-השעשועים אחה"צ ,אבל הם קרעו תחת-העומס אח"כ,מה שגרם למתיחות ביניהם,שקשה היה להם להסוות לחדי-העין,שקלטו אותם..הכל צריך להיות באיזון בעיני,כדי שהילד יחיה ברוגע ובנחת..

אני עדיין אוהבת להיות לבד בימי ו' בוקר בסידורים שלי..
ובכלל,בעלי עם הבנות ואני ברקע עם הבית..העיקר,נוכחות-פיזית.

אני המון לומדת מהתבוננות בסגנונות-הורים שונים על החיובי והשלילי (הכוונה,מה אני לא-רוצה לאמץ) ובעיקר יש לי את התחושה-הפנימית שלי.

אני ובעלי חולקים בשותפות-מלאה את גידול-הבנות

מרוונת תודה על תשובתך והטיפים
אכן היום עם ההורים לא קל ואין חופשיות נורא קשה להתחבר להורים
מקקוה שדברים יסתדרו עם הזמן