מצאתי משהו לא נכון, לפי דעתי, במה שכתבת. אז אני רוצה להסביר לך דבר מאוד חשוב בהתעסקות עם ילדים (מדברת על גיל של ליעד ומעלה).
כתבת: אני יעשה הכל למענו. יש הבדל בין רצון הילד לבין "מענו". בגילאים האלה
אין חפיפה תמידית בין רצונם לבין מענם.
אני מביאה דוגמאות קיצוניות בשביל להסביר את השורות האלה:
ילד רוצה סוכריה. אני יעשה הכל למענו! אני אתן לו סוכריה! . ואם נתון גם, שהילד חולה סכרת, ואסור לו כרגע סוכריה. איפה מענו ואיפה רצונו? עושים הכל למען רצון הסוכריה או למען בריאות הילד שבאה בניגוד לרצון הילד, והוא אפילו יבכה!!!!!! ויצרח!!!!
אז אני כותבת לך את זה. בשביל שתשימי לב מתי את עושה למענו, ומתי את עושה רצונו. מתי שני הדברים האלה חופפים בהחלט (למשל כשהוא רעב ומבקש לאכול, מתי שהוא רוצה להוריד בגדים כי חם לו) ומתי לא.
עכשיו, לגבי השינה שלו שלא רוצה להסתדר. (השינה לא רוצה להסתדר..חחח היא עושה קניות וסידורים, וכשהיא אצליכם לא בא לה להתנהג כמו שצריך

...)
אפשר להשאיר אותה ככה. כי אין לך כוח לשינויים, את פוחדת משינויים לא חשוב מה. הכל מקובל. מה שאת עומדת מאחוריו- מקבול. הכי חשוב זה לעשות דברים בבטחון.
ואפשר, לחשוב שחוסר שינה של ליעד פוגעת בו. אומנם הוא קם ערני. אבל זה מה שנקרא "לטווח ארוך". אני למשל חושבת ככה. אפשר לראות עליך, חוסר שינה אצלך זה מינוס אנרגיות נכון? וגם מה? בעיות בזכרון, בעיות בריכוז..מה עוד עייפות עושה לך? ואת סיימת להתפתח נכון? . אז אם אני חושבת ככה, ואני רוצה לעשות למען הילד שסובל (ללא מראית עין) מחוסר שינה (אגב עוד משהו שמוכיח לי זה שהוא נשפך ב6,בגילו, ועם נתוני השינה שלו) אני יעשה משהו לשנות את זה. ואני אלך נגד רצונו. ונגד רצונו, כמו שכתבתי למעלה זה אומר שהוא יצרח ויבכה וישתגע וירביץ לחפצים ויהיה בהתקף זעם (אחת, שתיים או כל האפשרויות).
ושוב, תאוריות זה נחמד והכל, אבל עוד משהו שצריך עם ילדים שלא פחות חשוב זה שיהיה לך "גב" לכל מה שאת עושה, שתעשי בבטחון, ללא עוררין, ללא ספק.
זה הכי חשוב. זה אצלי במקום ראשון.
במקביל לחפירה שלי, היענו קיצונית ודרסטית. דווקא מציעה לך משהו שרק נראה אחר! יש לך פירצה בכאילו לזרום איתו,
אבל אולי זה יסחוף אותו לאן שצריך.
דייסה עזרה לכם בעבר שיהיו פחות קימות, כתבת? אז....מקדימים טקס שינה? ואוכלים אותה ב6! מה הבעיה? ורואים איך זה. מה זה עושה. איך זה משפיע (=צריך להתמיד בשביל לראות).



