אושר. פשוט אושר. - הריון ולידה

היי בנות,

אני לא יכולה לתאר את תחושת האושר והשחרור שמציפה אותי כרגע.
אספר בקצרה (עכשיו, אחרי הכתיבה, אני רואה שזה יצא ארוך.. ) על דילמה שאוחזת בי חודשים:

אני למעלה מארבע שנים מחפשת עבודה.
אני עם שני תארים, עם ניסיון בעבודות שמוגדרות כ"שוות" (במשרד פרסום ובמחלקת שיווק בחברה גדולה), אבל שאני- נורא סבלתי בהן בזמנו. כשעבדתי בהן גיליתי שאני לא אדם של עבודה מעלות החמה עד צאת הנשמה (ברצינות- במשרד בפרסום זה היה גם לפעמים עד 1/ 2 בלילה ושעות רגילות היו 9/10 בלילה). התפטרתי כי רציתי לעשות חושבים, ואז נכנסתי להיריון , עם התאומים... נשארתי שנה בבית. התחלתי לחפש עבודה, ואז נתקלתי בטריקת הדלתות.. בכך שאף פשוט לא ירק לכיווני.. גם כי אני אמא (כן כן, חייבים להודות) ולא יכולה להיות זמינה 24/7, וגם כי לא עבדתי רצוף אלא עשיתי הפסקה..
בנוסף- כל אותה תקופה חיפשתי- אבל לא בלב שלם. בתוך תוכי רציתי משהו אחר. חיפשתי משהו שישחרר אותי קצת. עברתי תקופה מאד לא פשוטה (בלשון המעטה) בארבע השנים האחרונות, והדבר האחרון שחיפשתי הוא לחץ נוסף.. "גיבנת" נוספת.. וקרץ לי משהו נורא, במשך שנתיים, אבל שמרתי בסוד. לא העזתי להגיד. כי מי תלך, אחרי שני תארים, שהשקיעה בהם זמן, מאמץ וערמות של כסף- להיות בונת ציפורניים??
לפני 3 חודשים, אחרי תהליך ארוך ומייגע שעברתי עם עצמי, אזרתי אומץ. נרשמתי לקורס. ועדיין- שמרתי בסוד. ממש התביישתי. מ- "מה יחשבו"... "מה יגידו" .. יכולתי לשמוע את הלשונות המצקצקות, של אנשים שאני בכלל לא בקשר איתם, וסתם חברים שלי בפייסבוק, ועדיין- כל כך התביישתי...
לפני שבועיים התחלתי לשפץ את המחסן שלנו, כי שם ארצה לקבל את הבנות. ועכשיו- כבר "אין ברירה.." חייבים לפרסם
אז הערב, העליתי לראשונה תמונות לפייסבוק שלי.
הרגעים שלפני הלחיצה על מקש ה upload.. פשוט הזויייי..
ואין לתאר את תחושות השחרור, האושר והכיף שמציפות אותי כרגע..
פשוט כיף לי.
אהה- ובנות- אם מישהי שחברה שלי רואה בפייסבוק את התמונות- בבקשה- אל תגיבו לי דברים בסגנון של: "כל הכבוד על האומץ/ שימי פס " וכד', כי באמת שאני חולקת את זה רק איתכן.. (מצחיק להגיד את זה על פורום אינטרנטי, אבל כן- מבחינתי המחשבות האלה חשופות רק לכן, לא לחברים "האחרים" שלי)

אוהבת אתכן. מאד.