יום תחת טילים - הריון ולידה

אני חייבת להוציא את זה כי אני מרגישה שעוד שניה אני פשוט אתחרפן.
אתמול היה אחד הימים הקשים בחיי.
התעוררנו ב-7:55 מאזעקה, בפיג'מה רצתי לחדר של הבנים, הרמנו אותם ישנים, ומזל גדול שבעלי היה בבית איתי, ורצנו לחדר המדרגות.הבום נשמע כשעוד לא הספקנו אפילו להתקרב לדלת הכניסה של הבית.
הבים בוכים, אני רועדת. קומה אחרונה, בלי ממ"ד.
אחרי חצי שעה עוד אזעקה, הכל חוזר חלילה, הבנים כבר לא רגועים, בוכים בלי הפסקה, פעמיים הרמנו אותם והפרענו להם לישון.
יותר משבוע הם סגורים בבית, אצלינו יש נפילות מיום שבת, לפני יותר משבוע.
שעה וחצי של שקט, אני שותה קפה בלי הפסקה, הילדים משחקים וכל הגוף שלי דרוך, מוכן לזינוק בעת האזעקה. בעלי נסע, אני לסד. מפחדת מהרגע הזה ששוב ישמע הצליל שכ"כ מבחיד ומלחיץ.
עוד אזעקה, אני מבקשת מהבנים לצאת, כ"כ לא רוצה להלחיץ אותם, נותנת להם לצאת לבד, בינתיים זה כמו משחק בשבילם, זאת אזעקה כפולה, פגיעה ישירה בבית.
אחרי חצי שעה שוה אזעקה, שוב רצים לחדר מדרגות, שומעים בום כ"כ חזק כאילו זה התפוצץ בתוך הבית שלי, מסתבר שהיו 12 יירוטים בו זמנית, הגוף שלי רועד, אני כ"כ מפחדת על הילדים שלי, הם הרי לא מבינים למה רצים, למה אמא מבוהלת.
משכיבה אותם לשנ"צ, מתפללת שלא תהיה אזעקה... לשווא, חמש דקות אחרי שהשכבתי אותם עוד אזעקה, מוציאה אותם מהמיטות, לבד, רצים, בקושי מספיקים, שוב פגיעה ישירה. מראים תמונות, ישר קלטתי שזה בניין ליד הבניין בו אמא שלי גרה. צמרמורת בכל הגוף. הילדים כבר חצי רדומים, עוד אזעקה, ימח שמם, והשעה רק 13:45, שוב רצים, שוב הם בוכים, הם עייפים ולא מבינים למה אני כל פעם מפריעה להם לישון.
בין לבין טלפון לבעלי לבדוק שהכל בסדר איתו. אמא שלי, נפגעת חרדה, בוכה כל היום, קשה לה, הבניין שלהם עוד פחות ממוגן משלי.
אני מתפללת בלב שלא תהיה אזעקה יותר, לפחות ד שהבנים ישנים... הפוגה, שקט, הבנים ישנים, אני בחמל הביתי, חדשות 24 שעות בטלויזיה ובאינטרנט, עדכונים לטלפון.
17:45 אזעקה, הבנים בדיוק התעוררו, עדיין במיטות, מרימה אותם, רצים לחדר המדרגות שמלא בשכנים שרוצים לגעת, לנשק, לחבק ואותי זה מעצבן, הילדים שלי הם לא פינת ליטוף, שותקת, מבליגה.
חוזרים הביתה, הבנים אוכלים, אזעקה, מוציאה אותם מהכסאות, שוב רצים לחדר המדרגות, אפילו הם כבר לא מבסוטים מהריצות האלה.
עוד שתי אזעקות בערב.
הולכת לקלח את הבנים, מתפללת שיהי שקט בזמן הזה. מקלחות ממש מהירות, בלי משחקים, בובות ושטויות. זריז, מהיר, רק שלא יתפוס אותנו באמצע. הבנים הולכים לישון. אני לא מצליחה להכריח את עצמי ללכת להתקלח, מתה מפחד. בכל זאת הולכת להתקלח, 3 דקות ואני בחוץ, ממש טירונות.
בחדשות אמרו ששוב יש אזעקות, השעה 00:15, אמרו שנורו על אשקלון 25 רקטות היום, אחד הימים הכי קשים שהיו לנו, הולכת לישון לבושה, לא לוקחת סיכון, אם נצטרך לרוץ באמצע הלילה אני מוכנה.
עד מתי אני שואלת?!