הנה זה מתחיל... - הריון ולידה

שירה אני בדיוק נזכרת מה שהיה לי כשמאיה נולדה
בווול אותו הדבר!!!!
ותארי לעצמך נועה הייתה כבר בת3.5 והכל היה רק בשבילה ופתאום לקחת את זה ממנה?
גם אני בכיתי בסתר כמובן ועד עכשיו מרגישה ככה אוףף לא קל להיות הורים

נפלאות ההורמונים וההורות.
קודם כל, תזרמי.
אל תדאגי, את לא תאהבי אותו פחות ממנה.
כרגע תהל צריכה יותר יחס, כי היא תינוקת חסרת יכולות ואת הכל בשבילה.
את תראי שברגע שתתחילי להתרגל לעובדה שאת אמא ל 2 הכל יתחיל להסתדר.

ובינתיים, הרגשות שלך, ההרגשות שלך והדמעות שלך הן דבר תקין לחלוטין.
זה הגיוני לגמריי שתרגישי את זה (כן גם אני היתי ככה ואני שיא הקוליות).
אז קבלי חיבוקי

שירה חמודה-
אני כ"כ מבינה אותך כי גם לי היה הפרש של שנה וחדש!!!!בין הראשון לשניה....ולראשון בקושי בקושי הענקתי כי הייתי המון בלימודים ופיספסתי כמעט את כול השנה הראשונה שלנולד....כשנולדה גילי שלי פתאום היה לי כ"כ הרבה זמן בשבילה והרגשתי איך אני מתחברת אליה.....ופתאום קלטתי עד כמה לא היה לי זמן בשביל אורי....כאב לי כ"כ בלב על זה.....עד היום אני חושבת שיש לי חסך גדול מהטיפול בו...והוא ילד כ"כ מקסים....
הקופה הראשונה קשה עד שמסתגלים....
אני בטוחה שנהוראי שלך ילד חכם אבל ואבל ענק
אל תדאגי עוד כמה ימים הוא ישכח שהא היה פעם יחיד........
זו בכלל לא תיהיה טרומה בשבילו והוא ימשיל בשגרת חיוו ואם אנחנו רוצות את הכי טוב בשבילם אנחנו צריכות לא לתת להם הרגשה שהם מסכנים.........כי הם לא
הוא קיבל את המתנה הכי יקרה שיכלת להביא לו הוא קיבל :אחות....ולאחים ולאחיות אין תחליף...........עוד מעט הם יגדלו ביחד ואת תראי איזה כיף יהיה להם.....הקרבה בגיל תגרום להם לשחק ביחד ולהיות לתמיד חברים.........
בהצלחה בטיפול..........
ושוב אל תשכחי שהתקופה הראשונה היא קשה......אבל שזה לא ימנע ממך לנוח כי את צריכה להיות הכי אמא בשבילו............

לא יודעת מה להגיד לך - גם אני מפחדת מהלידה הקרבה רק בגלל שאולי יווצר מצב שאני אהיה פחות כם אוראלי

שולחת לך מיליוני

אוי אני כ"כ מבינה אותך, והתגובה שלך לגדול כל כך טיבעית

יעל

זה מה שאני גם חושבת עליו כל הזמן,
אומרים שככה זה בהתחלה ואח"כ אנחנו לומדות איך להסתדר.
שולחת לך מיליון של

אוף... אני מקווה שזה יעבור לי
אסור לי לשדר לנהוראי שהוא "מסכן" ובטח שלא לתת לו לנצל את זה
אני מקווה שאצליח להתגבר על זה ולזרום בכיף עם הגידול שלהם
לא בא לי למחות דימעה בכל פעם שנשב לשחק

נהוראי מטפס המדרגות כבר???

אני הכי מבינה אותך בעולם..
גם אני ילדתי בן ראשון ואח"כ בהפרש מאוד קצר בת
הבן שלי בן שנה וחצי וביתי בת 4 חודשים
ורק לאחרונה התחלתי להרגע מההורמונים הריגשיים שאת מתארת..

גם אני הייתי בוכה בלי סוף וכואבת את כאבו של הבן שלי, זה לא קל זה תקופה של מאמץ יתר כי הוא מרגיש שמישהו "חטף" את אמא שלו..
אבל זה עובר וההורמונים עוברים והילד מתרגל למציאות חדשה וממשיכים להרעיף אהבה בלי סוף ועם כל חודש שעובר נהיה יותר קל בזה אני יכולה לנחם אותך.

בהצלחה

ETD

חזקת גם אותי מאוד.. !
בכל זאת גם אני עברתי את התקופה הזאת ממש לא מזמן ורק בחודש האחרון זה נרגע יותר.

בכיף!!!!!!!!!!!!!
מה שאת צריכה אני פה בשבילך.....
והכי חשוב אני רוצה להגיד שאני בכלל לא זוכרת את התקופה הזו כתקופה טראומתית .....סימן לא היה גרוע.!!!!
וב"ה יש לנו את המתנה הכי גדולה שיכולה להיות-ילדים
ובכלל אני בעד הפרשים קטנים בין שני הגדולים אחרת הגדול-שהוא גם היחיד בהתחלה מאוד מתפנק ואז זה באמת קשה ....
אבל שוב העיקר הבריאות!!!!!

מאמי אני מבינה אותך את לא מתארת כמה..

ההפרש שלי בדיוק כמו שלך פחות שבוע,ככה שגמני עברתי את הסרט הזה
קודם כל הוא קטן וכמה שאת חושבת שהוא מבין,אז הוא עדין תמים בכדי לקנא..

ואני הייתי מציעה לך,כדי שאת תרגישי יותר טוב,
שבזמן שאת צריכה להרדים אותו פשוט תתני את הילדה שבעלך שישמור
ואפילו תשאבי לה לפני כדי שלא תצטרכי להאכיל אותה
ופשוט תיהיי איתו
תחבקי אותו במיטה ותרדימי אותו,מבטיחה לך שבעלך יסתדר עם תהל שעה..

וכמה שכל היום את לא איתו אבל המגע הזה של החיבוק שאת מרדימה אותו,לדעתי מפצה אותו על כל היום..

בכל אופן זה היה מחזיק אותי לא להתפרק בלהיקרע בין שניהם...

אבל כשהם יגדלו,עוד חצי שנה את כל כך תהני איך הם ישחקו ביחד ויעסיקו את עצמם..
"אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא..."

שירוש
אני עדיין לא שם (עוד כחודש אהיה)
ואני רק יכולה לדמיין את הכאב והתחושה שאת מרגישה
אני מסתכלת על הבת שלי היום, שכל כך שמחה ומקסימה
ולא יכולה לדמיין מצב שבו לא יהיה לי את מלוא הזמן להתייחס אליה ולהיות איתה
בייחוד שאני כמו ETD לא גידלתי בשנה האחרונה את הילדה בגלל אילוצים...
נבחן את תאוריית ״זה בקרוב יסתדר״

תודה בנות, המילים שלכן מעודדות נורא

באמת רציתי הפרשים קטנים... זה מקסים בעיניי שיש להם אחד את השניה
ואני בטוחה שנהוראי יהיה שומר ראש מסור

מנסיון שלי.
תשבי.
קחי את תהל, אם את מניקה אותה, או מחזיקה לחיבוקי או גרפסי.
שבי, תקראי לנהוראי, שישב עליך גם.
את ממש לא צריכה להרים אותו. זה לא בריא לך כרגע.
אבל לתת לו חיבוק, לשבת איתו על הספה או הרצפה זה את כן יכולה לעשות.

כמה זמן אתם צפויים להיות אצל ההורים?

[

הי שירוש

ליבי הוא לא מוכן לשבת לרגע, רק לרוץ ולהתרוצץ
שמתן מביא אותו לידי בשביל לראות את תהל הוא מלטף, מחייך אליה ואז בורח
אני לא מצליחה בכלל לגשת אליו מבחינת שיתוף
אם הוא עליי כנ"ל, הוא מיד משתחרר לריצפה ודורך על האמאמא שלי בדרך (אחרי לידה זה כואב)
ואם מתן לא איתי? בכלל הלך עליי, לרוץ אחריו זה מטורף

שירוש אהובה
אני לא אימא ל2 אבל יש לי לא מעט חברות כאלה
ההתחלה אכן לא קלה אבל זה רק משתפר אצל כולן זה ככה
והלב מתרחב ומתעצם ואת תדעי להכיל את שניהם יחד..
נכון קל לדבר והלב וההורמונים... משתלוללים ולא נותנים הנחות אז אל תהיי קשה.
ואל תייסרי את עצמך על הכאבים או שאין לו מרחבים הם מסתגלים נורא מהר לשטח שכן קיים להם מנסיון.. וזו תק' ואחכ הכל יזרום כשתהיו בביתכם אז סבלנות ואם בא לך לדבר את יודעת איפה למצוא אותי...

נהוראי בגן???כי אם לא...זה הזמן...........חחחחחחחחח
לא בגלל שאת רוצה להתפטר ממנו ח"ו פשוט זה הגיל....לא הגיוני לאישה אחרי לידה לרוץ אחריו.....
אני אגב בלידה שניה הלכתי לבית החלמה אחרי הלידה ואז חזרתי הביתה שלי!!!! איפה שהקטן-גדול שלי היה רגיל....הוא הלך למעון וחזר רק ב-4 ואז הייתי איתו מ4-7 שבעלי חזר ואמא היתה מביאה אוכל וכו'....ככה היה עדיף לי.(גם הבית של הורי הוא פרטי) והקטנה בינתיים ישנה(בהתחלה זה קל....תתכנני את הזמן שתישן ואם לא אז לפחות תאכילי לפני שתיהיה יותר רגועה בגיל הזה הם ישנים יותר
ונתתי לו בזמן הזה כמעט את כולי......
וכמו שאמרו הרבה חכמות לפניי....בזמן שאת איתו תתני לו את כול האהבה שלך חשובה האיכות לא הכמות.
זה זמן שהם בודקים תתני לו ואל תשרכי אחריו אל תדאגי הוא אוהב אותך.....הזמן יעשה את שלו ומהר מאוד תחזרו לשגרת החיים....

תודה בנות שלי... אתן מקסימות
אנסה ליישם ולהפנים כל מה שאמרתן

אנחנו הולכים לעבור דירה בחודש הבא אז לא אתפלא אם נשאר כאן טו מאצ טיימ
אנסה להסתגל ובמיוחד להירגע

שירה יקירתי, לא יכולה להגיד שאני יודעת מה עובר עליך כי אני לא יודעת מה עובר עליך אבל נשמע שזה לא קל.

מה שכן, כשתתאקלמי, תהפכי אותו לשותף בזה את גם תתני לו תשומת לב וגם תתני לו הזדמנות להיות אח גדול. באופן כזה, את לא תהיי אמא שגוזלת ממנו אלא אמא שמחנכת אותו לחיות במציאות שבה יש עוד אנשים חוץ ממנו ובזה את מזכה אותו ביכולת להתחשב באחרים, להרגיש קרבה של אח, שהיא שונה מקרבה להורים ועוד הרבה דברים רבים וטובים.

אל תרחמי עליו, עליכם להסתגל לתפקיד החדש שלו ושלכם.
הוא גם הבן האהוב שלך וגם אח גדול לתהל.
את גם אמא שאוהבת אותו אבל גם אמא של תהל.
אותו דבר עם אבא.

אל תהיי עצובה, זה דבר טוב. זה משמח.
שולחת חיבוקים מכאן

אני לא במצב שלך אבל כ״כ מבינה אותך.
נסי למצוא לו זמן פנוי באמצע היום או לפני שהוא הולך לישון.
שירגיש שאת שם, שהנסיכה הקטנה לא תופסת לו את המקום.
ובכלל, אני בטוחה שגם בשבילך זה קשה ואת קצת זקוקה לזמן איתו..זה יעשה לשניכם טוב (:

________________
ה', הענקת לי אוצר נדיר מאין כמותו.
מודה לך בכל שניה ומבקשת שתשמור לי עליו תמיד.

את ממש לא השתגעת יפתי
את טבעית ואנושית
אני חלמתי חלום שסיפרתי עליו פה לפני כמה שבועות.. שנולד לי עוד ילד חוץ מליעד והרגשות היו כל כך מציאותיים של ה 'אשמה' שאני ממש יכולה להגיד שאני כמעט מבינה את ההרגשה.
אל תדאגי בובה בקרוב העניינים יתחילו לחזור לסדרם ויהיה לך זמן לשניהם.. את תראי

נראה לי נורמאלי לחלוטין
אני כבר מעכשיו נכנסת לחרדות מזה
[/center]

נראה לי שכל אמא אחרי לידה עוברת את היסורי מצפון האלה .

אבל בסוף את קוראת שהכל מסתדר והילדים מאד אוהבים זה את זה.... והלב מתרחבבבב.
אל תדאגי
בסוף הכל יהיה בסדר