לפני 5 שנים היתי במצב דומה לשלך. היתה לי סוכרת הריונית שהיתה מאוזנת ע"י דיאטה נוקשה, היתי במעקב של אחות בסיכון גבוה, פעם בשבוע עשיתי אולטרסאונד, והתינוק שלי היה קטן, לא זוכרת את אחוזון אבל היה קטן משהו כמו ב3-4 שבועות מהנורמה. בשבוע 35-36 אשיפזו אותי למעקב, עשו לי מלא בדיקות (לא כואב, מרגיעה אותך), עשו בדיקות זרימות דם, מוניטורים-3 פעמים ביום, בשבוע 36 רצו לעשות לי זירוז, כי ילד לא התפתח כמו שצריך, בטן היתה קטנה, גם רגליים ולא זוכרת מה עוד, אבל הראש היה מפותח בהתאם לשבוע של הריון!!!!!! מבחינת כמות המים היתה לי תקינה ולא היתה שום סכנה לתינוק ואני חתמתי על סירוב זירוז, לא רצתי לעשות שום זירוז אלא לחכות לצירים רגילים או לירידת המים אבל.... הגעתי לשבוע 40+5 ולא קרה דבר, התינוק בזמן הזה, משבוע 36 ועד שבוע 40 עלה במשקל ועלה מאוד יפה, התפתח עוד קצת, כלומר איברים שלו גדלו, עדיין היו קטנים לשבוע של הריון. בשלב הזה כבר היתי מאוד עייפה נפשית מרופאים, מכול הבדיקות, מזל שזה היה רהיון ראשון ולא היו לי עוד ילדים בבית לטפל בהם, אז הסכמתי לזירוז בשבוע 40+5. מתן נולד אומנם קטן במשקל 2560 אבל ילד בריא, מקסים!!! החודש הוא יהיה בן 5. כך שנכון שהוא נולד קטן, אבל השלים את החסר נורא מהר ועלה יפה מאוד במשקל והיום הוא ילד רגיל לחלוטין כמו כול ילדים בגילו!! מה שכן, הרופאים אמרו שגם בהריונות הבאים תהיה לי סוכרת הריונית ואני אחרי 3 הריונוות ובאף אחד מהם לא היתה לי סוכרת, מה שכן באף אחד מהם לא הגעתי ללידה רגילה אלא ע"י זירוז, ילדים שלי פשוט לא רצו לצאת ממני, כי כולם נולדו קטנים ולכולם היה מספיק מקום בבטן.
המון הצלחה!!! כול מה שרופאים אומרים לקחת בערבון, לכי עם אינטואציה שלך, הרופאים הם יותר מלחיצים
