אנסה להתייעץ גם איתכן - מוות וילדים - הריון ולידה

לא יודעת עדין איך הייתי מתפקדת עם ילדה בת 4 אבל לדעתי מה שעשית עד היום נכון.
במיוחד שכבר דיברתם על הנושא הזה.
להסביר לה שסבא רבא לא בא כי הוא עם אלוהים בשמיים.
שהיא יכולה לראות אותו ולבקר אותו בחלומות.
ובזכרונות.
וככה הוא שנהיה מלאך יוצר איתנו קשר מלמעלה.
אולי זה יותר מידי מסובך..יש לי רק ילדה בת 2 בבית.
אבל לדעתי העיקרון הוא נכון.
לרכך את המכה בסיפורים על מלאכים.
אבל לספר.
כי באמת שלשקר לא יצא מזה טוב.
היא תיפגע ממך בסוף כשתבין שסבא רבא כבר לא בחיים ואת לא אמרת לה.

הכי נכון וכראה גם הכי כואב
זה לומר את האמת
להב ילדה חכמה וברגע שלא אומרים את האמת לילדים
הם נוטים להשלים פערים בעצמם...
לילדים הרבה יותר קל להתמודד עם מוות מאשר לנו
הם מאבלים במינונים ככה שאל תצפי לתגובה מיידית שלה
היא בטח תשאל שוב ושוב בתקופה הקרובה
חשוב להדגיש שהוא היה מאד מאד זקן והיו לו נכדים שהתחתנו והביאו לו נינים
וזה מאד שימח אותו
חשוב תהדגיש את הסופיות של המוות ולהסביר לה שהוא מת והיא לא תראה אותו שוב.
אם הוא היה חולה להדגיש שהוא היה מאד מאד חולה (שלא תחשוב שמכל מחלה מתים)
להב מקסימה אמיתית שהיא מסתכלת בתמונה זו הדרך שלה לשאול על הנושא על סבא שלך ולהתמודד איתו
אפשר להכין לה אלבום קטן עם תמונות משותפות
חשוב לשתף ברגשות ולהסביר למה אבא עצוב...איך אבא מרגיש...לשאול אותה איך היא מרגישה
אפשר לשחק במשחק סימבולי
להקריא סיפור...אולי לכתוב סיפור ביחד..
ולענות על השאלות בכנות...

עוד שני דברים
אני באופן אישי כשהתמודדתי עם הנושא לא דברתי על גן עדן ושהנפטר נמצא בשמיים
ולא נכנסתי לנושא הקבורה
הזכרתי שתמיד יש זכרונות והוא איתנו בלב
ואם רוצים להזכר מסתכלים ביחד בתמונות

סיוונוש

הי מאמי
אני הייתי דווקא מנצלת את ההזדמנות ואומרת משהו כמו: זוכרת שאמרנו שמי שמת נמצא בשמיים? אז לפני כמה ימים סבא של אבא נפטר...הוא היה מאוד מבוגר ועשה הרבה דברים טובים ועכשיו הוא נח בשמים...זה מה שאנחנו אמרנו לבן שלנו כשסבא של אמא שלי נפטר לפני כמה חודשים (היה בן 103).
אולי כדאי לך גם להתיעץ עם שרון בפורום שלה.

לפני חצי שנה הייתה ההתעסקות סביב המוות אצל תהילה,
מנסיון שלי, אל תספרי לה כרגע כלום, במידה ותישאל על הסבא תסבירי לה שהוא בשמיים
עוד יהיו מצבים שהיא תאמר לך שהיא מפחדת למות או שאת תמותי וכו׳ לא להתרגש כי הילדה תרגיש את הלחץ שלך..
פשוט לומר יפה שלי אנחנו נהיה ביחד תמיד גם בשמים ופה לסיים את זה
אצלנו אחרי חודשיים של התעסקות וחששות זה ניגמר והיא כבר לא מדברת על זה

ילדים הם מאד פיקחים.
אין טעם לשקר או לשמור בסוד.
צריך לספר לה, להשמיט את כל נושא הקבורה.
גם אוריקי שואל הרבה על זה, אחות של אחת הגננות נפטרה והיא סיפרה לילדים שהיא הפסיקה לחיות (לא ההסבר הכי טוב).
היתי צריכה לספר לו מה זה ולמה זה קורה.
אמרתי לו שאנשים ממש ממש מבוגרים או מאד חולים ומאד קשה להם, והם רוצים לנוח. אז זו המנוחה שלהם והיא מאד מאד ארוכה. לתמיד. אבל שום דבר לא כועב להם ולא מפריע להם והם נחים.

אוי... הנושא הקשה הזה...
זה מדהים איך ילדים מעלים לתודעה נושאים שאנחנו, המבוגרים, כל כך אוהבים להדחיק.

להב מאוד פיקחית ובוגרת, ואני מניחה שהשאלות יצוצו לגבי סבא של נתי.
אני ממש לא יודעת מה הדבר הכי "נכון" להגיד - אולי שסבא של נתי יצטרף עכשיו לסבא שלך ושניהם יחד למעלה בשמיים?

אנחנו בעצמנו מתמודדים לא מעט עם שאלות ופחדים הקשורים למוות מצידו של עומר. הוא ממש בוכה ואומר שלא רוצה למות, שלא רוצה ללכת לצבא (תוצאה של מספר ימי זכרון האחרונים) וזה קשה כל כך..

בנות תודה רבה
אלינור זה מצחיק שמה שכתבת איפשהו מנחם אפילו אותי - המחשבה שכל האהובים שכבר לא איתנו נמצאים ביחד בשמיים - זה מנחם

סיוונוש לפני הכל, תנחומים לבעלך

כרמל היתה בערך בגיל הזה כשאמא שלי נפטרה...
אנחנו הסברנו לה שכל אדם מקבל זמן חיים מסויים, וכשהזמן הזה נגמר, צריך להיפרד ממנו והוא מת.
כשהיא שאלה אז איפה היא עכשיו, הסברנו לה, לפי האמונה שלנו, שיש עולם הבא, שכל מי שמת מגיע אליו והקב"ה שומר על כל מי שבעולם הבא, וכל מי שבעולם הבא נמצא איתנו, אנחנו רק לא יכולים לראות אותו.
כשהיא קצת גדלה, הסברנו לה על עניין הקבורה גם.

אני רק אציין שעד היום, היא בת 11, היא לא היתה בקבר של אמא שלי....



אלי, תן בי את השלווה
לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים

הזורע חיטה דואג לשנה,
הנוטע עצים דואג לשנים,
המחנך נפשות דואג לדורות (הרב קוק)

אדם הוא מעט ממה שנולד עימו, והרבה ממה שהוא עושה מעצמו. (אלכסנדר בל)
לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולת להיות. (ג'ורג' אליוט)

זה אחד הנושאים שהכי קשה לי איתם גם כאדם בוגר