סיפור הלידה שלי - הריון ולידה

מי היה מאמין, אני כבר אחרי...
בשבת שעברה יצא לו הפקק הרירי, לא הייתי בטוחה בזה, אבל בסוף הפנמתי שזה מה שזה היה ואמרתי לבעלי- נראה איך יהיה אצלי, כמה שעות או כמה שבועות....
במוצאי שבת התחילו צירים שכבר לא נתנו לי לישון, אבל לא משהו שניתן היה לפנות איתו לביח...אז ישבתי בבית, ראיתי סרטים, השגחתי על כולם ישנים..פשוט כיף חים.
מ06.30 התחילו צירים כל 5 דק', ואמרו לי שלא אתמהמה כי לידה שניה יכולה להיות מאוד זריזה.אז ב08.30 (אתם מבינים שזה לא להתמהמה אצלי..) יצאנו לקפלן.
היה שם עומס לא נורמלי, אמרו שאין מקום בחדרי לידה וכו'...
עד שראה אותנו רופא הוא אמר שיש רק 2.5 אז אין על מה לדבר, אבל בגלל שבעלי הוא כזה נחמד (סתם, התחיל להריץ איתו בדיחות כול מיני שטויות) הרוםא אמר שאלך להתאשפז במחלקת יולדות-מה שהיה מצויין, כי קבלתי מיטה בחדר, רוב הבנות שחיכו איתי למטה אח"כ קיבלו מיטה בחדר אוכל....
אמא הגיעה בצהריים והתחילה לקחת אותי לטיולים בכל העולם ואישתו.
בערב היו לי צירים, אבל 'לא משהו שצריך להתייחס אליו' כמו שהאחות אמרה, רק שאני לא יכולתי לנשום כברהתעקשנו על בדיקה פנימית. ועם קצת פרוטקציות אפילו קיבלו (מי היה מאמין שלדבר שכזה צריך פרוטקציה...ככה זה כשיש נשים שלא נכנסות לחדר לידה עקב עומס). אמרו שיש 4, ואם אני רוצה אפידורל (שמאוד רציתי) יכניסו אותי.
אז בשעה 21.30 נכנסתי. אחרי שנתנו אפידורל ראו שיש כבר פתיחה 5, כעבור שעה, כבר היה 8. אמרו לי שעוד שעה אם לא יפקעו המים יעשו זאת, ואם יש שינויים בהרגשה שאקרא להם. בחצות ודקה החליטו לפקוע את המים כי כבר היתה פתיחה מלאה, ואמרתי להם שיש לי לחצים מטורפים.
בשעה 00.23 יצאה לעולם נסיכה קטנה, יפה, שהצליחה לא לקרוע את אמא שלה

אני מרגישה שהלידה הזו מכפרת על כל מה שהיה בלידה עם הבת הבכורה.יותר קצרה, כמעט ללא כאבים, ללא תפרים, יצאתי הביתה עם כוחות וחיוך, ההנקה ב"ה הולכת ממש טוב!!
והכי חשוב הגדולה (בינתיים לפחות) ממש אוהבת את הקטנה, מחבקת, נותנת נשיקות, רצה לנדנד את העגלה כשהיא בוכה, זו פשוט מתנה משמיים.

בשבת נתנו לה שם - נעמה, כי זה פשוט מתאים, ולדעתי ממש מתאר אותה בצורה טובה.

מקווה שזה לא היה ארוך מידי...
לכל מי שמחכה ללידה שלה-שבעזרת ה' תזכו ללידות טובות, מהירות, עם כמה שפחות כאב והרבה נחת מהבן/הבת שיוולדו לכם!!