סיפור הלידה (הקצרה) שלי - הריון ולידה

כבר כמעט ששכחתי לספר את סיפור הלידה שלי...
ביום שישי בלילה (אחרי המפגש עם הבנות בעזריאלי שהיה כיפי במיוחד)
התחילו צירים אבל ממש בקטנה, כמו כאבי מחזור...
התחלתי להבין שיש מצב שאנחנו עומדות בלו״ז ועדיין לא הספקתי לסדר את הדברים ולכבס
את הבגדים של התינוקת ושאין לי עדיין תיק לידה... כמובן שאני משאירה הכל לרגע האחרון
בשבת הבוקר קמתי (לא באמת ישנתי בגלל הצירים), והתחלתי לסדר בטירוף את הארון,
הוצאתי את הבגדים מהארגזים, הכנסתי כמה מכונות כביסה, הכנתי תיק ללידה, ובעלי עזר לי בשיא המרץ. עבדנו בטירוף עד הערב והצירים היו מרווחים יחסית, כל 7-10 דקות.
במוצ״ש חמתי התחילה ללחוץ עליי ללכת למיון נשים לבדוק פתיחה, ואני הייתי שאננה ואמרתי שעד שלא יהיו צירים כל 5 דקות אין מה ללכת כי יחזירו אותי הביתה. בסוף לאחר שכנועים החלטתי ללכת והתערבנו על 100 ש״ח שאני חוזרת הלילה ולא תהיה שום לידה.
הגענו לחדר לידה ועשיתי מוניטור ובדיקה פנימית - פתיחה 2.5 כמו בשבועיים האחרונים. יש צירים אבל הם לא חזקים במיוחד. האחות שלחה אותי לעשות חוקן כי הבטן שלי הייתה קשה
(אני מאשימה את האוכל המזעזע ביטבתה) ופתאום... אחרי החוקן... צירים היסטריים כל 2.5 דקות!
הצירים היו כל כך עוצמתיים שלא הצלחתי לשמור על תנוחה יציבה למוניטור.
שלחו אותנו לטייל למשך שעה, ובמהלך השעה הזו הצירים התגברו והתגברו... מזל שהיה לילה כי כשטיילנו ברחובות אסף הרופא צרחתי לשמיים מרוב כאבים... פשוט השתוללתי!!!
חזרנו לאחר 40 דקות של טיול, פתיחה 4
נכנסנו לחדר לידה בשעה 2:00, פתיחה 6
נכנסתי למקלחת, בכיתי, צרחתי, גנחתי, פתיחה 8
הרגשתי צורך ללחוץ, המים נפקעו, פתיחה 10 - מתחילים לידה והשעה 4:10
5 דקות של לחיצות, צעקות, קללות, בעלי כהרגלו שם כפפות ולאחר שיצא הראש,
הוא ״שלף״ את התינוקת החוצה והניח אותה עליי, חמה, רטובה, בוכה... איזה אושר, איזו הקלה
ואני, עם דמעות, מברכת אותה על בואה לעולם, מסתכלת ומבינה
שהילדה הזו פשוט מדהימה!
מיכלי שלי הקטנה...
היה לנו הריון מורכב יחד, מלווה בהמון רגשות מעורבים... ובדיוק בזמן שקבענו הגעת!
את התינוקת הכי מתוזמנת בעולם, ואני חייבת להודות לך על תקופה נפלאה ששכנת בתוכי
אמאלה... אני אמא לשתיים!!!