קשה לי - הריון ולידה

יקירתי
הרגשות שלך לגיטימיים לחלוטין
מאוד טבעי להרגיש רע אחרי שכועסים
אך אין ברירה זה מחייב המציאות
חוסך שבתו שונא בנו
לא תטפלי בזה כעת יבוא לך אח"כ גרוע יותר
צריך להראות להם מה הם הגבולות מה מותר ומה אסור וזה חלק מלחנך אותם לא להיות פרא אדם כי אם לר נציב להם גבולות הם הלא מסוגלים להכל
וזה בטח לא מה שאת רוצה
אל תרגישי רע יקירתי זה מה שנדרש לעשות גם אם זה מייסר מצפונית זה לטובתך ולטובתו

זה באמת הרגשה ממש לא טובה אבל אין מה לעשות
ילדים חייבים גבולות ואם לא תציבי אותם עכשיו אז זה יגיע בגדול אח"כ...

באמת אסור לכעוס על ילד כשאת מאוד מאוד עצבנית אבל חיבים להראות לו את הכיוון ושאת כועסת

הבת שלי גם הרבה פעמים "מנסה" אותנו אז תמיד אני מראה לה שאני כועסת ואומרת לה או ללכת לפינה.... ומיד היא כבר מגיע ועושה לי טובה ובמיאה נשיקה ענקית שאני כבר נמסה
או שאני אורמת לה שאני לא מתיחסת לילדה שככה עושה לאמא או אבא ואז גם ישר היא מצטערת ומנשקת ומחבקת...

אבל היא יותר גדולה וכבר מבינה היא בת 2.5 אז אני לא יודעת על הגיל היותר קטן

אבל בכל אופן בהצלחה

מימי

למה אסור לכעוס על ילד כשעצבנים מאוד מאוד? (אם הוא גורם העצבים?

נשמה..
גם אמונה התחילה להרביץ..
כל הכבוד לך שאת לא מוותרת על הגבולות!
מכירה הרבה אמהות שהיו נוהגו אחרת (ולא יותר טוב!)
אני חושבת שנהגת בסדר גמור, מותר לנו לפעמים להרים את הקול, כואב לך!!
את לא רובוט מחנך..
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=32212

יקרתי ברור שזה יהיה קשה את אימא מדהימה וזה לא קל לנו לראות שכך אנו צריכות להתנהג אליהם ולהיות אסרטיביות אבל אין ברירה זו הדרך היחידה לחנך אותם עשית נכון בהצלחה מתוקה

שירוש
הצבת גבולות חיונית קודם כל עבור נהוראי
זה ידוע שילד ללא גבולות גדל למבוגר ללא גבולות
נהוראי ילמד פשוט יש לך עסק עם ברנש תחמני

מתוקה קודם כל

עוד דבר רטן
פעם הייתה לנו הרצאה על הצורך בהצבת גבולות
והמרצה אמרה
תדמיינו שאתם עולים לשחק כדרגל על גג ואין לו מעקה או גדר
איך תגיבו...? ותדמיינו שאתם משחקים כדורגל במקום מגודר ובטוח..
ככה לגבי הצבת גבולות לילד.

שירו'ש- אני אהיה קצרה וקולעת:

אני לא מאלו ששולטות בעצמן וכועסות בנועם וברוגע

בהתחלה ניסיתי , חשבתי, קיוויתי- לא הולך.

ואני כן מאמינה שחד וחלק- צריך להציב גבולות.

גם אם לא נראה לך- הילד שלך צריך, מחפש ומבקש את זה ממך.

אז אם זה יוצא לך בנועם- סבבה. ואם מתלווה לזה צעקה או שתיים- לא קרה שום דבר.

אוח כמה שזה קשה
אבל את חייבת להיות חזקה עכשיו כדי לקצור את הפירות אחכ....
לכעוס ולהרים את הקול בקול תקיף זה בסדר - כי את באמת כועסת על משהו שעשה ואת לא רוצה שיעשה שוב
להבדיל מלכעוס על בכי /קיטור/נדנוד שמציק משהו או שכואב לו משהו ... כי יש כאלה שמתעצבנים גם על זה ....

אנחנו בני אדם סה"כ - את אמא שלו
את לא צריכה להרגיש רע בכל רגע של חינוך
סה"כ ילדים צריכים וזקוקים לגבולות - מה מותר ומה אסור

תראי,
בקטעים האלה יש לי המון איפוק
אולי כי רז עוד קטנה ועדיין לא עשתה משהו שהוציא אותי מדעתי,
ואולי פשוט אני מעדיפה להתעלם או להסביר ולא לצעוק
שוב, אני ממש לא חושבת שזה רע לצעוק! זה מעמיד יופי במקום כשצריך.
שרז מנסה להרים יד אני פשוט מרחיקה אותה ממני
ואפילו יום אחד היא קיבלה עונש לשבת בחדר שלה ליד הדובי ולחשוב על מה שעשתה!
הם בגיל שהם מבינים הכל
ידיים לא מרימים על אמא או אבא

שירה, תראי איזה שירות! ממלטה אני כותבת לך!

כן..זה בדיוק השלב שהם מתחילים לנסות עד איפה הגבול מגיע..
חשוב מאוד להציב להם את הגבולות ,זה רק הולך ונהיה גרוע יותר..
הקטן שלי לעומת הגדול מאוד מאוד שובב,וזה מעייף וזה קשה,אבל
אין ברירה

חחחח קרן זה רק בתיאוריה וכן מותר ואפילו רצוי להחזיר אם מרביצים לה.
היא ההיפך הגמור מלהרביץ
בגן היא דג, ילדה למופת.
ובגלל שהיא כזו שקטה ועדינה אני תמיד מלמדת אותה כן להחזיר למי שמרביץ לה

תודה בנות שלי
לימדתן עודדתן והרגעתן

אוהבת המון

שירה אני חושבת שנהגת נכון, גם אם באותו רגע פעלת ממקום אמוציונלי- זה בסדר פשוט בגלל שככה הוא גם לומד שלאמא יש רגשות ואמא נפגעת. זה שאת שואלת את עצמך את השאלות האלו זה רק מראה איזה אמא מדהימה שאת. הגבולות האלה חשובים מאוד לילד וגולי נתנה לך דוגמא מעולה- הגבולות האלה מעצבים, מחנכים ולפני הכל מעניקים לילד את הביטחון שהוא זקוק לו. אפילו הרמבם כותב בספר המידות (מעניין לקרוא וללמוד אותו בלי שום קשר לדת) שהקנאה והכעס הן שתי המידות היחידות שבהן ראוי שהאדם יהיה קיצוני בהן ולא על דרך האמצע. ז״א, שלא יחזיק במידות אלו כלל. עם כל זאת היה חשוב לו להדגיש בעניין הכעס -שכשמדובר בחינוך ילדים אדם מוכרח להעמיד פני כועס ולו בכדי ללמד את ילדיו, ותוך כדי שהוא מקפיד שלא הכעס יהיה זה שינחה אותו מבפנים.
וזה נכון, הקטנצ׳יק עבר הרבה שינויים בתקופה האחרונה וזה מאוד מבלבל כך שזה הגיוני שהוא בודק את הגבולות סביבו. בגלל זה חשוב לשמור על כך שהם ישארו יציבים וחזקים- זה שומר לו על הסדר.

אני בהחלט מרימה את הקול וגם מענישה קלות את דור כשצריך. לדוגמה , עוצרת לו את הפעילות שעשה ומושיבה אותו על הספה לידי לכמה דקות.
בעיני זאת חובה שלנו כהורים להציב את הגבולות האלה! חוסך שבטו וכו'...
אני גם לא מוכנה שייבקש ממני דברים בלי לומר בבקשה, מקפידה על תודה וכו'